קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום הזה הוא יום הזוי. כאילו, כל יום פה הוא חריג, אבל אתמול והיום אלה ימים מאוד מאוד חריגים. עמד פה קודם השר אופיר סופר ודיבר. דיברת, השר, על אחדות, על לגנות דברים שחושבים, מבחינת ערכים, מבחינת מוסר, מבחינת זמן, מבחינת מלחמה, מבחינת כאב. ושאלתי את עצמי: איך יכול להיות שהקואליציה לא מגנה? אני לא אומרת כולם. עמד פה גם אבי מעוז ואמר מילים דומות לשלך. אני לא מתייחסת. כשתפיסת העולם והאידיאולוגיה היא באמת פשיסטית וגזענית, זה מיותר, אני לא מדברת על זה. אני מדברת על זה שאתה עמדת פה, ואתה יודע איזה דיונים התקיימו בבית הזה, ואף אחד מהקואליציה לא אמר: רגע, סטופ כדור הארץ, זה לא מתאים.
הרי גם בקואליציה יש חברות וחברי כנסת שנפלו להם טילים כמעט ממש על הבית. גם בקואליציה יש חברות וחברי כנסת שהם בפוסט-טראומה ולא יצאו מהבית. גם מצביעי הימין והקואליציה הם מורים ותלמידים. גם מצביעי הקואליציה צורכים שירותי רווחה בישראל. אני, לפני שהגעתי לפה ניהלתי את החצר הנשית, עמותה לנערות וצעירות בסיכון. אני יכולה להגיד לך, אדוני השר, יש שם מכל גווני וחלקי הארץ. אין מנדט לאף אחד על הרווחה והחינוך. ואתם עושים פה דיונים כאילו לא נופלים טילים, כאילו אנחנו לא יוצאים באמצע לאזעקות. היה מחזה כל כך סוריאליסטי – היינו באמצע דיון קרבות על פיצול תפקיד היועמ"שית, ועל חוק התקשורת, ועל עונש מוות למחבלים, ועל החוק ההזוי של אבי מעוז לכותל – זה מה שמפריע לו, איך יהודים יתפללו. די, תשחררו כבר. בכל דבר אתם נכנסים לאנשים לוורידים. במקום שתעזרו לאנשים לחיות, אתם רק מקשים עליהם. נכנסנו חברות וחברי הכנסת מכל חלקי הבית ביחד למרחב המוגן. כשיצאנו משם, כאילו כלום – עוד פעם, כאוס, כאוס, סוכני כאוס. לא נמאס לכם? לא תגידו רגע סטופ, לא בסדר, לא מתאים? לא מעניין עכשיו לחסל את היועמ"שית, לעשות עונש מוות. המדינה בקריסה, לא מעניין אתכם?
אופיר כץ, איפה הוא, יושב-ראש הקואליציה? בוועדת הכנסת, באמת, אמרתי לו מדם ליבי על מה קורה להורים צעירים בישראל היום. כל הורה מכיר את הסיטואציה שהוא נוסע עם הילדים שלו ברכב ויש אזעקה וצריך לעצור בצד הדרך, באיילון או בכביש מהיר אחר. לי יש ילדים קטנים, אז הם שוכבים על הרצפה עם הידיים על הראש ואז אני שוכבת עליהם, על הראש שלהם, כדי שאם חלילה ייפול משהו, זה לא יהיה על הראש שלהם. ואז נשמעים בומים חזקים, כי זו נפילה בשטח פתוח, ואז כולם קופצים. ואז ילדים קטנים ליד, כשיש יותר מדי והאימהות או האבות לא הספיקו, נכנסים לחרדה. אז מה אופיר כץ אמר לי? זה לא מעניין, מה שאת אומרת. כשאת מדברת, את לא מעניינת. למה? למה הרמה הנמוכה הזאת של הבית הזה, של יושב-ראש הקואליציה?
שאלו אותי בפייסבוק: מי זה? התביישתי להגיד שזה יושב-ראש הקואליציה. התביישתי להגיד שזה יושב-ראש קואליציה של ישראל. למה לדבר בזלזול, בחוסר כבוד? מה, הוא חושב שזה מעליב אותי, הדיבור שלו? הוא ראה איך הוא נראה כשהוא מדבר ככה? הורים לילדים בישראל קורסים, והכישלון של המלחמה הזו והכישלון של הניהול של זה זה על הממשלה.
שלום, גב' טלי גוטליב. את, יש לך אובססיה עליי. איך שאני עולה על הפודיום את מגיעה לפה. תנוחי, לא פניתי אלייך.
לא פניתי אלייך. לא פניתי אלייך – אל תפריעי לי.
לא פניתי אלייך, טלי. והכישלון של הקואליציה, כמו של כולם – כמו גם שלך, טלי, שאת שותקת על איך שהמקום הזה נראה – הוא עליכם. תודה.
540 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.