הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

תודה רבה, אדוני היו"ר. אדוני השר או השרה, מי שפה, לא רואה – יש פה שר?

אה, אוקיי, אדוני השר. אני לא יודע אם יצא לכם לראות היום, אבל היום ראש ממשלת ישראל הוציא הנחיה שבזמן מלחמה אסור להתעסק בהליכים משפטיים שנוגעים לאחד השרים שלו. עד פה נשמע הגיוני. מה הבעיה עם זה? הבעיה עם זה זה שאם אזרחי ישראל ייקחו את לו"ז הכנסת של היום, אז הם יגלו שאנחנו מתעסקים בחוק תקשורת מטורלל, בהפרדת סמכויות היועמ"שית, בעוד אלף ואחד דיונים שלא מעניינים אף אחד מאזרחי מדינת ישראל, במקום לדון בזכויות בעלי העסקים הקטנים והבינוניים שקורסים.

אני מקבל אין-ספור הודעות שאומרות: מה קורה עם המתווה? מה הולכים לתת לנו? איך זה הולך להיראות? וכל אחד מהם גם מזכיר לי שהם עדיין לא קיבלו את הפיצוי מהמתווה הקודם. אני לא יודע אם אתם מבינים את המשמעות של עסק שלא קיבל פיצויים מהפעם הקודמת וצריך עכשיו לבנות את התזרים הכלכלי שלו על סמך פיצוי שאלוהים יודע בכלל אם יגיע או לא יגיע.

בוא נמשיך לילדי מדינת ישראל. ילדי מדינת ישראל נמצאים עכשיו בחוסר ודאות מוחלט. מתי תיפתח שנת הלימודים? אף אחד לא יודע, אף אחד לא מדבר איתם. איך הולכת להיראות תוכנית הלימודים אחרי שיחזרו? אף אחד לא יודע, כי אף אחד לא מדבר איתם. הולכים להחזיר ימים? הולכים להוסיף ימים? אף אחד לא יודע.

היום גם קיבלתי טלפון מהגננת של הבת שלי, אישה נפלאה שמחזיקה גן מדהים. היא אומרת לי: מה אני אמורה לעשות? להוציא את העובדות לחל"ת? לא להוציא את העובדות לחל"ת? אם אני אוציא לחל"ת, אחרי זה הן יוכלו לחזור? לא יוכלו לחזור? להחזיר את הכסף להורים? לא להחזיר את הכסף להורים? אם אני מחזירה את הכסף להורים, אז המחזור שיעשו לי בין החודש הזה לאותו חודש שנה שעברה לא ייראה אותו מחזור, אז אני לא אקבל את הפיצוי. אז מה עושים בינתיים? אבל אותם הורים, הזוגות הצעירים האלה, לוחצים, כי הם קורסים, כי אף אחד לא עוזר להם.

בואו נדבר על המילואימניקים שלנו, שנמצאים עכשיו במספרים של עשרות אלפים וזה עולה מיום ליום. אותם מילואימניקים, שעשו כבר 500 ו-600 ימי מילואים – זה הפך להיות מקום העבודה שלהם. מישהו בבית הזה עצר לרגע ושאל מה הם צריכים? עליזה, אני יודע שאת עושה את זה. אני יודע שגם הבת שלך עושה את זה. איך אני יודע את זה? כי אני מקבל לינקים לתרומות לאפודים ולציוד צבאי ולאוכל. ואני שואל את עצמי: איך זה יכול להיות? איך יכול להיות, במדינה שנמצאת כבר שלוש שנים במלחמה, שצריכים לגייס כספים למילואימניקים? למה צריכים לגייס כספים ללוחמים שלנו? למה לא ברור מאליו שלפני שמחלקים 6 מיליארד בכספים קואליציוניים נותנים קודם ללוחמים? למה לא ברור שלפני שמחלקים מיליארדים למשרדים שאף אחד לא צריך נותנים קודם כול ללוחמים? שיהיו להם את התנאים הכי טובים שיש, שהם יוכלו להילחם בציוד הכי טוב שיש, שיהיה להם את הת"ש הכי גבוה שיש.

במקום זה מתעסקים פה בכיפופי ידיים קואליציה ואופוזיציה מי יקבל יותר ולאן ולמה, ופותחים פה אישורים מיוחדים לדיונים בנושאים שאף אחד לא צריך. במקום שתבוא דרישה מהכנסת ותגיד: אתם לא מתעסקים בכלום מלבד תנאי משרתי המילואים, הלוחמים שלנו; מה קורה עם מערכת החינוך? איך מחזירים את המילואימניקים האלה ודואגים להם שהם יחזרו כמו שצריך לבתים שלהם, לילדים שלהם, לשמר את התא המשפחתי שלהם? ולעסקים הקטנים, שמחזיקים את מדינת ישראל – תנו להם כבר ודאות, תגידו להם: אתם הולכים לקבל מחר ככה, מוחרתיים ככה ובעוד חודשיים משהו אחר.

אי-אפשר להמשיך עם החובבנות הזאת שקורית בבית הזה ובמקביל לכול לצאת בהודעה שבזמן מלחמה אסור ליועמ"שית לתת חוות דעת, אבל לכנסת מותר להתעסק מהבוקר עד ליל רק בשטויות. איפה אתם, מחלקת הדגים הקפואים היקרים שלי, שתקומו ותגידו: חלאס, די, תסגרו את ועדת התקשורת, שלא תגיע לשום מקום, לא יהיה חוק, תפסיקו להתעסק בפיצול סמכויות היועמ"שית, כי לא יצא מזה כלום – נצא לבחירות לפני, כנראה שהיא תישאר, ואתם תלכו הביתה? מתי תתעוררו על החיים שלכם? תודה, אדוני.