הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לפני כשעה תושבי נהריה חטפו. יש שם נפילה. דיברתי עם רונן, ראש העיר המצוין של העיר הזאת; אתה בטח מכיר אותו, אדוני. אני מתעתד ביום חמישי, בלי נדר ובעזרת השם, לנסוע לשם, כי באמת, ראשי הערים היום הם הזרוע הביצועית, ובמקום שאין אף אחד הם נמצאים, ולא משנה מאיזו מפלגה הם. כולם. אתה מכיר את המוניציפלי, אני מכיר.

חוטפים טילים בכל הארץ. מלחמה צודקת. אנחנו מגבים אותה. החוסן שלנו לא יישבר. העורף הישראלי – אני לא חושב שיש מדינה בעולם שיש בה עורף כזה של אנשים מעולים שבמעולים.

משאירים את הוויכוחים לכנסת, אבל בחוץ אתה רואה עם שכולו חזית אחת. יש מטה של חברי כנסת בכנסת, אדוני היושב-ראש, ואנחנו כל היום עסוקים בישראלים שנתקעו בחו"ל. עד כדי כך זה מעורר כבוד, שאתה אומר: באיזו מדינה מישהו נוסע לחו"ל, פורצת מלחמה והוא צובא על שדות התעופה כדי לחזור לארץ? גם אם אנחנו נמצאים ברגעי דחק וברגעים קשים, אין ישראלי שלא רוצה לחזור למולדתו ולעמוד עם כולנו כתף-אל-כתף.

דווקא על הרקע הזה לא ברורה לי ההתנהגות הנוראה של מקבלי ההחלטות בקואליציה, להביא בימים האלה חוקים שאין להם שום קשר למלחמה הזאת. אני יושב היום עם חבריי בוועדת חוקה, חוק ומשפט ומשתאה: למה עכשיו, כשנופלים טילים, כשאין כסף למיגון, כשמורים בבתי ספר מתריעים על כך שהם לא יכולים להיכנס לכיתות כי המקלט הקרוב נמצא מרחק 150 מטר? וראינו היום את התמונות ביישובים שראשי הערים אזרו אומץ והחזירו חלק מהתלמידים, ראינו את ההתרוצצות ואת הפניקה. ובשעה שנופלים טילים ושברי יירוטים בחוץ בכל מקום, אנחנו מכונסים בתוך הכנסת, מנותקים, כאילו אנחנו נמצאים ביקום אחר.

עכשיו, אני לא אומר את זה – בוודאי יקום מישהו מהקואליציה ויגיד: אתם חכמולוגים גדולים, כמו שאמר היום יושב-ראש הוועדה: אז למה היועצת המשפטית? אם הוא רק היה מקשיב. אני אמרתי שגם ליועצת המשפטית אפשר היה להגיד: יש מלחמה, אין קבלת החלטות. אבל אמרנו את זה.

יש, יש. גם יאיר, ראש המפלגה, אמר את זה. אמרנו את זה. בוודאי ובוודאי שצריכים לעצור את נשימתנו. מה בסופו של דבר מאחד את העם הזה? השמחות שלו והצרות שלו.

ואתה נתקל באיזו אטימות ובאיזו תחושה של אדונות של: אתם עשיתם; גם כשאתה לא: אבל אתם עשיתם – עכשיו אנחנו נחזיר לכם. זה מביש שבשעה שאנחנו נמצאים בשעת מלחמה וצריכים להיות עסוקים אך ורק בתקציב, ברור לכולם שאלה רגעים שאנחנו כולנו צריכים להיכנס לוועדת הכספים ולדאוג לתקצוב לקריית שמונה ולדאוג לתקצוב לזרעית ולאביבים ולנהריה ולסגור את הפערים – אדוני היה שר, אתה יודע על מה אני מדבר – במקום זה אנחנו מוצאים מחלוקת.

עדיין לא מאוחר. לא יקרה דבר אם נעצור את נשימתנו ונפסיק עם המחלוקות האלה. אין שום סיבה להתעסק לא ביועצת המשפטית ולא בשום ועדה, רק בוועדת החוץ והביטחון, שאלות התקציב וזהו. תודה, אדוני.