הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נראה שמאז המדינה בתזזית שאינה יודעת מנוח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השבוע, אם לא שמתם לב, ציינו שש שנים לסגר הקורונה הראשון. נראה שמאז המדינה בתזזית, לא יודעת מנוח: כמעט שנתיים וחצי מאז אותו יום נורא של 7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, מלחמת איראן הראשונה, מלחמת לבנון המי-יודע-כמה, ועכשיו שוב מלחמה, מלחמת איראן השנייה.

אני רוצה, ברשותכם, לרענן את זיכרונכם, חבריי, בכמה מהאמירות של ראשי המדינה שנחפזו להשתלח רק לפני שבוע, שבוע וחצי, כשהיועצת המשפטית לממשלה פרסמה את תגובתה לבג"ץ ביחס להפסקת כהונתו של בן גביר כשר. אז מי אמר: בלתי נתפס שבעיצומה של מלחמה קיומית, היועמ"שית מבקשת להוציא צו שיורה לפטר את השר לביטחון לאומי? מי אמר? בנימין נתניהו. מי אמר: אין מקום לעיסוק מסוג זה בזמן מלחמה מהחשובות והמורכבות בתולדות ישראל? מי אמר? השר כץ. מי אמר: היא פוגעת בביטחון הלאומי של מדינת ישראל בזמן המלחמה? מי אמר? השר קרעי. ונסיים בשר קיש, שאמר: גלי, כנראה שלא שמת לב, עם ישראל נלחם, זה לא הזמן למלחמות פנימיות שאת כל הזמן מנסה לייצר.

טוב, נראה לי שהפעם אפילו יואב קיש הסכים איתי שהקואליציה לא שמה לב שאנחנו באמת נלחמים, שעם ישראל נלחם, כי פתאום השבוע ממש חשוב לקדם למשל חוק להסדרת הילולת ל"ג בעומר במירון. ומה עוד הקואליציה הזאת עושה השבוע? לא מלחמה פנימית אחת – אין-ספור מלחמות פנימיות: מלחמה פנימית לקידום החוק לפיצול תפקיד היועמ"שית ולסירוס מוסד הייעוץ המשפטי; מלחמה פנימית לקידום החוק להשתקת התקשורת; מלחמה פנימית לקידום ועדת טיוח במקום ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר.

כמעט שכחתי את תקציב הביזה, שלוקח משיקום הצפון, מהרווחה, מהחינוך, מהאזרחים, ומחלק מיליארדים למקורבים. אז לפי סדר-היום של הקואליציה, יש בישראל ממשלה שאיבדה לחלוטין את חוש הראייה, כי אחרת אין דרך להסביר איך היא לא רואה שעם ישראל נלחם. בעצם היא רואה, רואה גם רואה, אבל פשוט ממש לא אכפת לה. שכחתי כמה אתם מעולים בבכי ונהי על אחרים אבל מתקשים לנהוג כך בעצמכם, באחריות שאתם מטיפים לה, קואליציית הצביעות מלא על מלא.

אתם יודעים מה עוד היה לנו? נדמה לי שזה היה אתמול: עסקת חנינה תמורת יצירה. טראמפ פועל לטובת קידום חנינה לנאשם נתניהו, ובתמורה, נתניהו מגיש לו על מגע של כסף ומקריב את הפרנסה של היוצרות והיוצרים הישראלים. זה בדיוק מה שקרה אתמול כששר התקשורת קרעי הודיע בוועדה של דיסטל לחיסול התקשורת החופשית שקיבל הנחיה ממשרד ראש הממשלה להוציא מחוק התקשורת את הדבר הכמעט יחידי שהיה חיובי – הטלת חובת השקעה ביצירה ישראלית גם על נטפליקס, על דיסני וחברות סטרימינג זרות נוספות שפועלות בישראל. אז טראמפ ביקש, ונתניהו נתן. כך הודה השר קרעי. אנחנו יודעים כמה קשה לנתניהו להוציא כסף מהכיס שלו, אבל ממש לא אכפת לו כנראה לפגוע בפרנסה של אחרים, של יוצרות ויוצרים, תסריטאים, בימאים, מפיקים ושחקנים. הם אלה שישלמו את העסקה – חנינה תמורת יצירה.

ישראל לא הייתה אמורה להיות המדינה הראשונה בעולם שמחייבת את החברות הזרות להשקיע בהפקות מקומיות. באיטליה, נטפליקס, דיסני וחברות נוספות מחויבות להשקיע 16%, בצרפת – 20%, בקנדה – 5%. הסתבר שאנחנו כבר לא מדינה עצמאית, לא מדינה ריבונית, אלא מדינת חסות שמקבלת הנחיות מהבית הלבן; מדינה שפוגעת בהתנדבות בפרנסה של אזרחיה לטובת נטפליקס, שיש לה הכנסות של כמעט 11 מיליארד דולר בשנה. ונתניהו, כהרגלו, נאלם ונעלם. נתן לנטפליקס מתנה על חשבון אזרחיו וכלל לא חושב שמגיעים לנו הסברים. שולח את קרעי להתפתל בוועדה, והוא כדרכו שותק ובורח מאחריות. למה לקשור את עצמו להחלטות הרעות של עצמו?