קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, יש רק דבר אחד שהכנסת הזו צריכה לדבר עליו יום וליל ולהביע סולידריות מלאה, והוא משפחות החטופים. זה הדבר היחיד שאנחנו כבני אדם, כאנשים שמקדשים את קדושת החיים, כאנשים שמבטיחים, והבטחנו, להציל, לתמוך ולהיות אחד עם השני בטוב וברע, להגן אחד על השני, למסור את חיינו למען האחר – זה הדבר היחיד שהמדינה הזו צריכה לעסוק בו.
התנאים הקשים כפי שהם מפורסמים על אחזקתם ותנאי אחזקתם של החטופים, ההרעבה, ההתעללות, ההוצאה להורג; התיעדוף היום של ראש הממשלה את ציר פילדלפי ואיזושהי הבנה או תפיסה שעדיף להציל מפני משהו דמיוני בעתיד מאשר את האנשים שעכשיו זועקים לעזרה, עכשיו זועקים לעזרה, הוא בלתי נתפס.
עצם העיקרון שמשסים ציבור בציבור בגלל אהבתם ונחישותם ומאבקם המוצדק והמוסרי על היקירים שלהם, הוא לא פחות מפשע. עצם העובדה שמכנים את המחאות עזרה לסנוואר זה לא פחות מפשע. עצם העובדה שעושים מניפולציות ביחס לדעת הקהל הישראלית ושולחים חצאי מסמכים או מסמכים מפוברקים לתקשורת זרה, שאיכשהו בדיוק תואמים איזושהי תפיסה של ראש הממשלה, זה לא פחות מפשע. לא ייתכן שאזרחי מדינת ישראל יהיו כבני ערובה לתפיסות המסוכנות האלה של ראש הממשלה.
יש פה מחויבות אחת, והיא מחויבות ברורה ובסיסית – הגנה על האזרחים והצלתם, הצלתם במיידי. לא צריך לחזור על המצווה של פדיון שבויים. לא צריך לחזור על אתה מציל נפש אחת כאילו הצלת עולם ומלואו. זאת הבסיסיות, החובה והמוסריות שלנו, ואנחנו צריכים להקשיב לדברים האלה. המוסר שלנו, המצפן שלנו והמצפון שלנו, הם אלה שמובילים אותנו, ואנחנו נמשיך לפעול כל הזמן ובכל עת וללא מורא. לא נוותר, כי זאת האמת הצרופה, ולשם כך, א. אנחנו נמצאים כאן כחברי כנסת ושליחי ציבור, וב. זאת המחויבות הבסיסית שלנו כמי שהיום שייכים לקהילה הגדולה הזאת שנקראת עם ישראל ומדינת ישראל.
274 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.