קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא חושבת שיש אזרחית או אזרח אחד בישראל שמרגיש שהוא בידיים טובות. אין אזרח ישראלי אחד במדינה שרואה בראש הממשלה, למשל, מודל לחיקוי, ואין אזרח ישראלי אחד – ימין, שמאל, מרכז – שמעריך את ראש הממשלה בגלל ערכיו. אין אזרח ישראלי אחד שירצה לחנך את ילדיו להתנהגות כזאת כמו של חברי ממשלת ישראל והעומד בראשם – לא אלה שהצביעו לאופוזיציה וגם לא אלה שהצביעו עבורכם, לקואליציה. יצא לי לשוחח לאחרונה עם לא מעט מצביעי קואליציה, ועדיין לא נתקלתי באחד שאמר לי שהוא שמח על הצבעתו. רבים מהם הגדירו את נתניהו כברירת מחדל, כרע במיעוטו, ככישלון, כמביא אסון, כחסר החלטיות, אבל גם ככזה שמטפטף להם כל יום לראש שאין אלטרנטיבה. והם גם שואלים אותי: את מציעה משהו יותר טוב? עד כדי כך הוא שוטף את המוח של האנשים ושל כל המצביעים שלו, אתם מבינים? שכאילו כל האסונות שבאו עלינו, כל האסון הזה, שבשל המעשים שלו וגם בשל חוסר המעשים שלו, הוא בעצם גזרת גורל.
אז קודם כול, למי שמדבר איתי אני ממחישה שיש אלטרנטיבה. בואו נתחיל מהמובן מאליו, מהברור מאליו: 7 באוקטובר לא היה פורץ אילולא בנימין נתניהו. האלטרנטיבה היא למשל ראש ממשלה שלא מפעיל מכונת הסתה ורעל נגד העם שלו עצמו. כמעט כל שנה שעברה עלינו ב-20 השנים האחרונות הייתה תחת שלטונו של נתניהו. אז מה האלטרנטיבה? לא להירדם ולהיכשל מול איראן; לא להתייחס לחמאס כאל נכס, להתייחס לחמאס כאל אויב שאנחנו צריכים להשמיד אותו; לא לאפשר לחמאס להקים כאן את חמאסטן; לא לרסק את התמיכה הבין-לאומית במדינת ישראל.
הרי יש למישהו ספק שאם יאיר לפיד היה ראש הממשלה הוא היה מבקר אצל כל משפחות השכול ובכל היישובים שנפגעו, בלי קשר לשיוך מפלגתי? הרי יש פה בכנסת אנשים שהיקירים שלהם חזרו עכשיו בארונות. הם לא זכו לפתק מראש הממשלה, שלא נדבר על טלפון. לפיד, למשל, לא היה בורח מלהשיב על שאלות בעברית. הוא לא היה בורח מאחריות על כישלונות, ואז רץ כדי לגנוב רק את הקרדיטים על הצלחות. האלטרנטיבה היא לא למנות עבריין מורשע בתמיכה בטרור לשר לביטחון הפנים ותומך אחר לשר אוצר. למשל.
אנשים במדינה כבר לא מאמינים שיכול להיות יותר טוב, כי שכנעו אותם שאסונות הם גזרת גורל. אבל אנחנו נראה להם שיש מציאות אחרת, ושיכול להיות פה הרבה יותר טוב. ואנחנו נביא לכך שיהיה יותר טוב, כי אין לנו ברירה, כי אין לנו ארץ אחרת, אין לנו עם אחר, ואין לנו את הפריבילגיה להפסיד. תודה רבה.
386 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.