קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
11 חודשים אחרי האסון והמלחמה, ומעבר לכל מה שקורה כאן, הקופה הציבורית עדיין בעיצומו של שוד, שוד של ממש, כשכל כך הרבה זקוקים לסיוע: המפונים, הפצועים, חבלי הארץ שלנו. המציאות שהיא כל כך לא פשוטה, של טראומה לאומית, בתי החולים – כולם צריכים מדינה, והיא איננה.
כי מה פתאום לקצץ לחברים שלכם, למקורבים, לבייס? אתם בכלל במבט על השוחד הפוליטי הבא. שוכחים שיש כאן מדינה שזקוקה למזור. איך אתם מעיזים להעלות עכשיו תוכנית שכוללת הקפאת קצבאות לנכים, לקשישים, לסיעודיים, למובטלים, למקבלי הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים, לאימהות יחידניות? על הגב שלהם אתם עושים קופה? על הגב של האוכלוסיות המוחלשות ביותר?
אבל לא רק זה – גם על גבו של הציבור הבינוני – המעמד הבינוני, סליחה. גם על גבו: הקפאת העלייה של שכר המינימום; הקפאת השכר במגזר הציבורי. תגידו, אין כאן מדינה שמשוועת לשיקום? בשירות הציבורי אתם פוגעים? כדי – מה, כדי להעביר עוד מאות מיליונים לאורית סטרוק? כדי לעשות עוד מינהלת מיותרת לחברים שלכם? בשביל עוד ג'ובים?
לא בחרתם לשקם, כי אתם לא רוצים שיקום. אתם רוצים פה חברה מפוררת, מבוהלת, חלשה ומוחלשת. ממשלה שמפקירה את החיים, ממשלה שמפקירה את האחים והאחיות שלנו בעזה ולא עושה עסקה, מפקירה גם כל אזרח ואזרחית כאן. זה בדיוק זה. ממשלה שלא יודעת לקחת אחריות על המעשים שלה, על המשמרת שלה, על החובה הלאומית שלה, לא בקדושת החיים ולא בחיים עצמם.
אני רוצה להגיד שזה שיש כאן 64 חברי כנסת שכולם מלחכי פנכה, שלא מוכנים להגיד: רגע, עצרו את הטירוף הזה. בואו נחתום על עסקה להשבת החטופים והחטופות; בואו נצביע רק על תקציב שמשקם ונותן מזור לאזרחים פה; בואו נפסיק את הביזה. מה לעשות? המקורבים שלנו לא יכולים לבוא על חשבון מדינה ואומה. מה לעשות? שרידות פוליטית לא שווה את קדושת החיים על פני האדמה. אתם, אתם ביזיתם כל ערך במשכן הזה.
290 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.