קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב. אני לא יודעת איפה שר האוצר, ומציגים תקציב בקריאה ראשונה. אני לא יודעת, אני הייתי במפלגה של שר אוצר. כשיש חוק תקציב, שר האוצר מגיע, מתייצב, מציג את התקציב וגם עונה על שאלות של הח"כים. אבל אני לא מצפה ממנו. הוא בטח ביהודה ושומרון, מבעיר עוד איזה מאחז.
אבל אני לא רוצה לדבר עליו, אין לי זמן לדבר עליו. אני רוצה לדבר על אירוע הקובבה, האירוע שטלטל מדינה שלמה ביום שישי. אז ביום שישי האחרון בצוהריים, כטוב ליבו בעוד חופשה בישראל, אחרי שהוא כבר היה באילת, שט בכינרת, הגיע הזמן של שר החידלון – שלום לך – לנפוש בתל אביב – שם הוא לא היה –אחרי שבאמת אין נופש בישראל שהוא לא מיצה בשנה האחרונה. שמו את פעמיהם, המשפחה המורחבת, אילה עם הנשק, הבן המצייץ המטנף – שאת מכירה אותו מצוין, יסמין – ועוד ילדים ושאר ירקות ומאבטחים ושוטרים. בחום של 40 מעלות בצל הגיע בצוהרי היום בחליפת שלושה חלקים לחוף הים, חוף גאולה בתל אביב. יצא לסיבוב, כנראה חיפש פרובוקציות. אממה, הפרובוקציה נחתה עליו, נחתה תרתי משמע. חול משולב עם מים, מה שנקרא בשפת העם – הינה הגיע עוד נתנייתי ויכול להעיד שחול משולב עם מים זה קובבה, נכון, אלי? אל תענה לי. אני אגיד לך. הכול בסדר. הלם ותדהמה נחתו על החוף. אפילו הדגים היו בהלם. איך העזה ילדה בת 27 לזרוק חול – צעירה בת 27 – על השר?
שלא תתבלבלו, לא זורקים חול על שרים. ראיתי אותך – הינה, אני אומרת לך, לא זורקים. אני אגיד לך, לא זורקים. זה אסור, זה לא בסדר. אפילו מצריך עיכוב, חד-משמעית, או אולי חקירה. אבל מכאן ועד לקחת צעירה בת 27, בלי עבר פלילי, חולת אפילפסיה, עוזרת מנכ"ל, אזוקה בידיים וברגליים כאחרונת העבריינים, לנווה תרצה – אני לא יודעת כמה מכם ביקרו בנווה תרצה; מקום סימפטי זה לא – לקחת אותה ביום שישי בלילה כאחרונת העבריינים ולהשאיר אותה לילה במעצר.
מכיוון שהייתי מעורה קצת באירוע ביום שישי בלילה – האירוע הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים, כי במשך שעות לא ידענו איפה נועה. לא ידענו איפה היא, ואני אומרת לכם, כי הייתי מעורה באירוע. במשך כמעט שלוש שעות חיפשנו את הבחורה, ובסוף כמובן היא הייתה בנווה תרצה. עורך הדין שלה אפילו לא ידע. מי ישמע, אני גרה ברוסיה או בצפון קוריאה.
נועה נשארה כל הלילה במעצר. רק במוצאי שבת היא הובאה בפני שופט, שבצדק שחרר אותה. אפילו למעצר הגיע מפקד יחידת נחשון, שאני לא יודעת אם אתם מכירים, זו אותה יחידה שאחראית ללוות עצורים. מפקד היחידה – מי ישמע, הגיע נציג של משפחת אבו לטיף לבית המשפט. בושה וחרפה. כן, זה לא ראוי לזרוק. לא, לא אוזקים בידיים וברגליים. לא משאירים לילה במעצר. מי שבעד מעצרי שווא ואלימות משטרתית – אני מסיימת – זה יתהפך עליו, ואם לא תדעו להרים כאן דגל שזה קורה, זה יקרה גם לכם. אני, בניגוד אליכם – אני מסיימת – כשעצרו צעיר חרדי, חיים מזרחי, ארבעה שוטרים, והכניסו אותו לניידת, אני קיימתי דיון ואני ליוויתי אותו. ברור לי שהוא לא יצביע לי, אבל הייתה לי מעט יושרה. ואף אחד מכם אין לו טיפה, טיפה עמוד שדרה לבוא ולהגיד: לא מכניסים בחורה צעירה למעצר על דבר כזה, ובטח ובטח שלא מבקשים הארכת מעצר. באמת. תודה רבה.
519 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.