קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי חלק מהדוברים קודם, ולצערי אף אחד מהם לא נגע בשורש הבעיה. שורש הבעיה של המשבר הכלכלי, שאפילו עוד לא התחלנו לחוות אותו, בעיקר השכבות המוחלשות. אנחנו לפני קטסטרופה על קטסטרופה. כמובן שזה קודם כול המדיניות הכלכלית האנטי-חברתית והאנטי-כלכלית של שר האוצר, שמבחינתו התקציב הוא לא פחות ולא יותר מאשר תקציב בעזרת השם וזהו.
אבל מה שורש הבעיה מעבר לתפיסה החברתית-כלכלית האולטרה-שמרנית, האנטי-חברתית, האנטי-רווחה? שכספים שמעבירים – נכון, דיברו על כספים קואליציוניים בצדק. מה שקצת שכחו זה שני דברים שקשורים: 1. העברת מאות המיליונים אם לא למעלה מזה לשטחים הכבושים, לתחזוק הכיבוש הנפשע, להכשרת מאחזי טרור. שם נשפכים מיליארדים שלא נוגעים בהם, על חשבון הציבור בתוך הקו הירוק, בתוך מדינת ישראל הריבונית, בעיקר בדרום ובצפון המופקר, המופגז, השרוף כמעט שנה, שזוכה לבוז. איך אמר פעם ראש הממשלה לתושבת קריית שמונה? את משעממת אותנו. כולם שם משעממים אותו.
אבל יש עוד דבר שקשור לזה: עצם המשכה של המתקפה על עזה גם מבחינה כלכלית. הרי ברור לגמרי שסיום המתקפה הארורה הזאת, הנפשעת – הטבח, הקרבת החיילים והחטופים – ברור לגמרי שסיום מוחלט ונסיגה מוחלטת הם אינטרס ישראלי להצלת חיים, לשחרור החטופים שמופקרים, שנרצחים בידי הממשלה בפועל. אבל גם מבחינה כלכלית, סיומה של המלחמה, של המתקפה הזאת, גם ישיב שקט לצפון, אפשר יהיה להתחיל לשקם אותו, ואנשים יוכלו לחזור לבתיהם. על זה לא מדברים. שם קבור הכסף האמיתי, המיליארדים שנשפכים לשווא.
צאו מעזה, הפסיקו את המלחמה, שחררו את החטופים – וגם מבחינה כלכלית נוכל להתחיל להשתקם.
237 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.