הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה קודם כול לומר שלום למשפחות שנמצאות ביציע, משפחות החטופים והחטופות. 339 ימים – מי היה מאמין – האחים והאחיות שלנו נמצאים בשבי החמאס, בשבי האכזרי, שאת גבולות האכזריות אנחנו רואים פעם אחר פעם. אני רוצה לשתף שאתמול, אדוני היושב-ראש, הייתי בכיכר החטופים לציון עשר שנים שבהן אברה מנגיסטו נמצא בשבי; עשר שנים של תופת, עשר שנים של משפחה כואבת ודואבת, עשר שנים שהמשפחה יודעת שהוא לא מקבל את הסיוע ההומניטרי שהוא נדרש לו כאדם חולה, מתמודד נפש. עשר שנים הן תקופת חיים. עשר שנים הן זמן שלא ניתן לעכל. אני חושבת שמדינת ישראל לא עשתה כל שביכולתה כדי להחזיר אותו. אני יכולה לומר באחריות שהיו עסקאות עוד בטרם 7 באוקטובר שהיו יכולות להוביל לשחרורו. לצערי זה לא פגש רצון מהצד שלנו, מהבית, מישראל, להחזיר אותו הביתה.

אדוני היושב-ראש, דבר בתוך דבר, לצערנו, במציאות שבה אנחנו חיים בתקופה הזאת. אני שלחתי לך מכתב. אני יודעת שאתה מאוד עסוק, גם ראיתי שפגשת מנהיגי עולם לאחרונה. שלחתי מכתב. אני חושבת שנכון לה, לכנסת, ביתו של העם, אופוזיציה וקואליציה, לציין ביום מיוחד את אסון 7 באוקטובר, לדאוג שיהיו דיונים ממוקדים בנושא הזה בכל הוועדות. פנינו גם כסיעה, סיעת המחנה הממלכתי, לכל הוועדות – וגם שנפתח את המליאה באופן ייחודי בצער ובכאב במלאות שנה לטבח ולאסון הנורא, שאני מאוד מקווה שעד שנציין אותו – ותיענה בחיוב לנושא – אנחנו גם נזכה לראות את החטופים והחטופות בבית.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא שאני באה מדיון שקיימתי בוועדה לקידום מעמד האישה על נשות העוטף, יחד עם תקומה. אני חייבת לומר, לא ניתן מספיק דגש על נשים שילדו בתקופה הזאת, גם פונו וגם ילדו, בזמן שהן במלונות; נשים שחוו אובדן, אלמנות, נשים חד-הוריות שמתמודדות עם תקופה מאוד מאוד מאוד מורכבת, קשה. ולא צריך להכביר במילים כי כולנו מכירים את התקופה הזאת, אבל בהחלט לא יודעים מה הן עוברות. אני מקווה מאוד שמשרד העבודה ומשרדים אחרים יתעשתו על עצמם ויבינו שצריך להציג בשקיפות מלאה את הנתונים, אם זה על תעסוקת נשים בעוטף ואם זה נתונים אחרים, כדי שנוכל להוביל לסיוע אמיתי למען אזרחיות ואזרחי ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.