קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שופטי בית המשפט העליון, אל תתבאסו. באמת. אין דבר כזה ראש רשות שופטת. אין. גם אין ראש רשות מחוקקת. יש רק ראש ממשלה. לא המצאתי, לא נגעתי. כך כתוב בחוק. אז אל תכתבו פסקי דין ותגידו שבאמת יש נחיצות שיהיה נשיא כי הוא ראש הרשות השופטת. הוא לא ראש רשות שופטת, הוא נשיא שיש לו תפקידים אדמיניסטרטיביים ותפקידים ייצוגיים כאלה ואחרים.
עכשיו, אחרי שהבהרתי לשופטי בג"ץ את מקומם, אני פונה לשר יריב לוין ואומרת לך את הדבר הבא: אדוני שר המשפטים, יש לך הזדמנות היסטורית חד-פעמית להזכיר לבג"ץ את מקומו. בפסק הדין שלו אתמול בג"ץ הורה לך לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לא לצורך מינוי שופטים, כי מינית באמת 100 שופטים ומעלה בתקופה האחרונה, אלא לצורך מינוי נשיא, כי בינתיים יש רק ממלא מקום, ואחר כך יהיה ממלא מקום נוסף. אז אני אומרת לך את הדבר הבא: ראשית, בג"ץ זה באמת לא כוח רוח הקודש, אלוקות בפני עצמה. ואני אומרת לך את מה שאתה צריך לעשות. ראשית, אני אומרת לעם ישראל את הדבר הבא: סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט קובע ואלו מילותיו: "ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הוועדה". כך קובע סעיף 7(א). לכן, שר המשפטים, אתה ורק אתה בר-הסמכות לכנס את הוועדה.
אוקיי, אז פסק דין של בג"ץ נתן לך צו. וואו, עודד אמר להרים ידיים – זו המשמעות של פסק הדין. זה פסק דין שהוא חסר שיניים וחסר יכולת אופרטיבית. ראשית, לפי חוק החסינות, שחל גם על שרים שהם חברי כנסת וגם על שרים שהם אינם חברי כנסת, לא ניתן לאכוף על שר או חבר כנסת צו שיפוטי. לא ניתן. יותר מזה, נאמר שלא היה חוק החסינות, ורוצים עכשיו לכפות עליך לכנס את הוועדה. אז מה אפשר לעשות, להרביץ לך? להשית עליך קנס? לשים אותך מאחורי סורג ובריח לפי פקודת ביזיון בית המשפט? אי-אפשר לעשות לך כלום.
ועל כן, אתה מזכיר לבג"ץ שלא כל החוכמה נמצאת בידיים שלו, כמו שאמרה פרופ' רות גביזון. גם אנחנו יודעים דבר או שניים, והחוק קובע ברורות שהסמכות היא בידיים שלך ורק שלך. ונאמר שיאמרו בבג"ץ נוסף: אוקיי, אז אנחנו נכנס את הוועדה בלי שתודיע על זה – איך אפשר? הרי אם צריך לכנס את הוועדה, כדי שיהיה לה תיקוף, צריך לפרסם אותה ברשומות. מי יכול לפרסם ברשומות? גם לזה יש כללים. הדין מאוד ברור.
ולכן אני אומרת לך, אדוני שר המשפטים: אתה לא מכנס את הוועדה. יותר מזה, אני אתן לך גם רעיון: השופטים כל כך משועממים, ודנים בעניינים כל כך לא שיפוטיים, כמו תנאי המחיה של הנוח'בות, כמו לתת זכות עמידה לרשות הפלסטינית נגד חוק של הכנסת. הם כנראה משועממים. שופטים נוספים הם לא צריכים, ולכן אין צורך מהותי לכנס את הוועדה למינוי שופטים.
ובאשר לנשיא בית המשפט העליון, אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד: קודם כול, פנייה לשופט יצחק עמית, באמת אבי-אבות הפרוגרס, שרוצה לחתור פה תחת הגדרת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית – אני שמעתי אותו במו אוזניי מדבר על מדינה פלסטינית, גם באותו דיון של הרשות הפלסטינית כנגד חוק של הכנסת. ולכן אני רוצה רגע להבהיר את הדבר הבא – יש פה דברים שחברי כנסת שיושבים פה אפילו לא יודעים: איך נבחרים נשיא בית משפט השלום, ואיך נשיא בית המשפט המחוזי? הם נבחרים בהסכמה פה אחד בין נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים. הצעתי לשר לוין את הדבר הבא: אין שום צורך שנשיא העליון ייבחר על ידי הוועדה למינוי שופטים, כי הרי הוא נבחר ברוב של חמישה.
לכן אציע לתקן את סעיף 8 לחוק בית המשפט, ולכלול בו שנשיאי בית המשפט העליון, השלום והמחוזי ייבחרו באותו אופן – פה אחד, בהסכמה בין הנשיא לשר המשפטים, ובוא נראה את פוגלמן, ממלא המקום, מגיע להסכמה, ובוא נראה את בג"ץ מורה לו משהו אם הוא לא מצליח. ככה עושים את זה. הזדמנות היסטורית להחזיר לנו את כוחנו ולהזכיר לבג"ץ את מקומו.
606 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.