קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שאני בדילמה כי יש לי הרבה מה להשיב להרבה אנשים פה. מצד שני אמר לי יו"ר הקואליציה, שהוא לא צריך שאני אמשוך זמן כי יש שמית. אני מוכן, אם את רוצה, שתמשכו את השמית, נעשה הצבעה ואני אדבר פה עשר דקות ואתן לך תשובות. איך אני איתך?
טוב. אשתדל להיות קצר כדי לא לדבר יותר מדי זמן. ראשית שאל אותי חבר הכנסת טופורובסקי – שלצערי אני לא רואה אותו פה – לגבי התקציב של התוכנית לזהירות בדרכים. אמרתי לו: התוכנית מתוקצבת על ידי הרלב"ד ב-17 מיליון שקלים. הם קיצצו את התקציב ל-12 מיליון. יש 5 מיליון בחוסר, ועכשיו אנחנו צריכים לראות איך מתמודדים עם זה. אני מסכים איתו שזה רע וצריך לראות איך פותרים את זה, ואשתדל גם לראות אם יש לזה מענה. אבל צריך להבין שהקיצוץ הגיע לא ממשרד החינוך, אלא דווקא מהרלב"ד.
לגבי השאלה שלך, חברת הכנסת מירב בן ארי ולגבי המצב בצפון – לדעתי גם נאור שירי היה בשיח הזה ודיבר גם על הדברים האלה. ראו, ראשית, אמרתם: למה אתם לא מגיעים לשם? היום יום שני – ביום חמישי הייתי שם, ולא בפעם הראשונה. אנחנו שם הרבה. אני בערך פעם בשבוע בצפון, עם כל ראשי הרשויות, ועובד בקשר עם רשויות קו העימות. מה קרה? חשוב להבין מה האתגר שאנחנו נמצאים בו. הייתה החלטה על פינוי. הלכנו ופינינו כ-50,000 תושבים מהצפון, ומתוכם 16,700 תלמידים. אותם 16,700 תלמידים נקלטו במקומות אחרים, ולמעשה נתנו להם מענה. אפשר להתווכח – טוב יותר, טוב פחות.
הפינוי נולד לאפשר את זה שקו העימות יפונה, ואחריו היה אמור להיות שקט. חיזבאללה האריך את התגובה שלו וממשיך לירות מעבר לאותו קו. זה מה שהיה בשבוע שעבר, בחג, ביום רביעי וביום חמישי; בחמישי הייתי שם, אני אומר עוד פעם, בכפר בלום. בעצם נוצרה מציאות קשה מאוד בצפון, של תושבי קו עימות שלא פונו, שעובדים ונמצאים גם בעבודה, כמו שאמרת, וגם ילדים בבתי ספר, תחת אש וספיגה, חד-משמעית. צריך להבין, אתגר לא פחות קשה מאותם המפונים.
לא הבנתי, יוראי, אתה יכול את היד ואת זה לשם? כאילו אתה באמצע משהו? אני בשיחה עם חברת הכנסת מירב בן ארי.
חבר הכנסת טופורובסקי, קודם נתתי תשובה לשאלה שלך אבל לא היית.
עכשיו מה שאני רוצה להגיד זה ככה: תביני את התוכנית, אנחנו עכשיו באירוע של תקצוב של 140 מיליון שקלים לבניית חגורה עורפית של בתי ספר חדשים, זמניים. אלה מבנים יבילים עם מיגונים, אלה לא בתי ספר של קבע, בסדר? אנחנו מקימים אותם בשלושה חודשים, יחד עם ראשי רשויות. במטה אשר – עם משה; עם בני בן מובחר בכורזים; עם גיורא בכפר בלום. אנחנו לוקחים את כל – יש לי בית ספר ענק, בסדר, הר וגיא – אתם בטח דיברתם עם ההורים – שיושב על הגבול, בדפנה שם. 1,000 תלמידים, תיכון שבאמת במצוקה נוראית. ובאמת לא נתנו לו מענה טוב השנה, כי הכול היה – לך תמצא מקומות. אין מקומות, אנחנו בצחר, באזור התעשייה בראש פינה, שכרנו מקום, משפצים האנגר ענק, עושים מזה בית ספר. הוא ממוגן עם גג בטון, אפשר יהיה להביא לשם תלמידים, מביאים לשם את כל החינוך המיוחד – פרויקטים מדהימים, מטורפים, השקעה עצומה בשביל לתת מענים.
להגיד לך שתמונת המצב נכון לעכשיו מושלמת? לא. התשובה היא לא. אנחנו עובדים, עושים. אני מאוד מקווה שב-1 בספטמבר נפתח את הכול כרגיל ונהיה אחרי העימות בצפון ואחרי הכרעה בצפון. אם לא, נהיה במקום אחר מבחינת תשובות מערכת החינוך. תודה.
550 מילים של יואב קיש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.