קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שבועות, חודשים, עמדתי כאן במליאת הכנסת ודיברתי על כך שהילדים שלנו חזרו לספסל הלימודים במערכת החינוך. אמרתי שהילדים שחזרו הם אינם אותם ילדים. אחרי 7 באוקטובר משהו השתנה. משהו שהשתנה לתמיד וצריך לטפל בו. דיברתי כאן במליאה על הצורך שלנו מערכת החינוך בצורך בשינוי – שינוי מהשורש.
יש לנו בימים האלה הזדמנות לעשות וליצור את השינוי; לשנות את תוכנית הלימודים, את הדברים החשובים באמת, ולהגדיר מחדש מהו חינוך. האם החינוך הוא רק נושאי הליבה, כמו מתמטיקה, אנגלית, מדעים או ספרות, תנ"ך ולשון? האם יש מקום גם ללימודים שנותנים ערך מוסף לתלמידים, שיגלו על עצמם דברים, שידברו על רגשות, על ערכים, על חוסן? אנחנו צריכים שהתלמידים יצאו מבית הספר עם חשיבה יצירתית, ביקורת וערכיות. ציונים חשובים, אבל תחושה וחוסן חשובים לא פחות בימים האלה, כשהנשמה שלנו פצועה ומדממת. כל ילד הוא שונה ולכן החשיבה להמשיך בלימודים במתכונת הנוכחית תיכשל, ורואים את זה כבר היום.
אני מקבל פניות רבות מבני ובנות הנוער שאינם מבינים למה מערכת החינוך ממשיכה כאילו הכול רגיל, הכול תקין, כאילו לא קרה כאן האירוע הקשה ביותר ב-76 השנים האחרונות. כבר במשבר הקורונה נחשפה מערכת החינוך באוזלת היד שלה, אבל כעת אי-אפשר לעבור לסדר-היום. צריך חשיבה אחרת, מחוץ לקופסה, חשיבה שבה הילדים שלנו נמצאים במרכז. הרעה החולה של חוסר המקצועיות נמצאת במשרד החינוך בדיוק כמו שהיא נמצאת במערכת הבריאות. גם למשרד החינוך אין נתונים כמה ילדים צריכים סיוע, לכמה מאותם ילדים יש קרובי משפחה, אח, אבא, דוד שנמצא במילואים. אף אחד לא יודע איך הם מתמודדים עם החוסר הזה בבן משפחה שלא נמצא איתם, הורה שלא מכסה אותם בלילה, והם יודעים שהוא נמצא בקרב.
כמו שאמרתי בוועדת הבריאות, אני גם אומר כאן: אי-אפשר להעביר תקציב עם תוכניות כאלה ואחרות שמתיימרות להמציא פתרונות ללא נתונים. מדובר פה בדור העתיד של מדינת ישראל, דור העתיד שיהיה בסופו של דבר גם במליאה הזאת, והוא מבקש שישמיעו את קולו. תודה רבה.
304 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.