קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אוי, לשמוע עצות מקריב. בשביל להצביע נגד אני לא צריכה גרון, כמוך.
עם ישראל הנכבד, אני רוצה לעשות לכם בריף קצר מה קרה השבוע. אתם יודעים מה משמעות המילה "מנוח"? כשאומרים על מישהו שהוא מת, הוא מנוח? מנוחתו עדן, אז הוא מנוח. איך קורא בג"ץ למחבל המרצח וליד דקה, זה שרצח את החייל משה תמם, השם יקום דמו, ותכנן את החטיפה והרצח האכזרי שלו, שכלל את עקירת העיניים שלו? הוגשה עתירה. הוא נשפט למאסר עולם, קצבו לו את העונש ל-27 שנים. אגב, הוא נפטר בכלא, אף אחד מאיתנו לא יבכה. אבל המשפחה שלו אצה-רצה לבג"ץ וביקשה לשחרר את הגופה. אמרה המדינה, רחמנא ליצלן: אנחנו צריכים את הגופה של וליד דקה המחבל כי אנחנו נצטרך אותו לעסקת חטופים ומשא ומתן. אנחנו לא יודעים עד כמה נצטרך אותו, אבל אנחנו לא משחררים את הגופה. מה בית המשפט העליון החליט? בואו תחזיקו חזק. מוציא צו על תנאי – אין לתאר. מילא. הוא מוציא צו על תנאי – הוא לא מסוגל לכתוב על וליד דקה "מחבל". בג"ץ כותב שהמדינה תיתן טעם למה לא תשוחרר גופת המנוח וליד דקה. אני רוצה לדפוק את הראש שלי בקיר. "מנוח", "המנוח", ככה קוראים למחבל, מרצח, שאני צריכה את הגופה שלו למשא ומתן.
אבל רגע, אני אתן לכם עוד דוגמה, כי זה הנאום האחרון שלי – בגלל הגרון. קבלו, קבלו.
אני לא נגד עסקה. אני בעד האמת. זה מתאים לך לשקר.
תודה. אני רק רוצה לומר לעם ישראל: רעשי הרקע ממפלגת העבודה, מפלגה בגסיסה, שהבינה שאם היא לא תהיה קיצונית ואף תשקר ותְחַדֵל את עם ישראל, אז זה לא ילך. יש לי חדשות בשבילך, אדוני. יש לך אינטליגנציה ואתה בר-פלוגתא. אל תיפול לשקרים, ובטח לא על הגב שלי.
ועכשיו אחזיר אתכם לבג"ץ. השבוע בג"ץ פתח את הדלתיים שלו, אדוני, למחבלי הנוח'בות. מה הם מקבלים לאכול? האם הם מקבלים פירות? האם הם מקבלים בננות? מה תנאי המחיה שלהם? מה תנאי הכליאה שלהם? זה היה דחוף לבג"ץ.
השופט יצחק עמית, הפרוגרסיבי, שמדבר אל האויב בשפה מערבית מלטפת, אמר לנציגים של העותרים: כן, כן – העותרים, מחבלי הנוח'בות, אני מזכירה לכם – בואו, הדלת שלנו פתוחה. בואו, הכול בסדר, איזה סיוע הומניטרי צריך לעזה? הכול.
המתפ"ש התייצב בבג"ץ ואמר שמאפשרים כניסה של רכיבים דו-שימושיים, שהם גם לכאורה הומניטריים, אבל הם גם עם פוטנציאל, עלולים לפגוע בישראל. אין לתאר את הטרלול הזה. הינה, נכנס שר החינוך, ואני אומר לו לסיום – הצטרדתי, אני מדברת בשם כמה חברי הכנסת וזה עולה לי בגרון – אז בואו נאמר לסיום, באמת: לא יעלה על הדעת שבג"ץ ייקח שליטה על החלטות כל כך צבאיות, כל כך לחימתיות בזמן מלחמה. לא יעלה על הדעת שהז'רגון – – –
אני אשיב רק כי לא מאפשרים לי – – –
חברת הכנסת ניר, מי שלא הבין למה צריך לרסן את בג"ץ שלא יתערב בסוגיות פוליטיות וצבאיות היית את, שהצבעת נגד זה. זאת הטעות. את ואני, אנחנו נבחרי העם, נחליט בסוגיות פוליטיות שונות, ולא בג"ץ.
471 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.