קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שר החינוך, אני שמח שאתה מגיע ויושב פה. אתה בפודקאסט או בחצי האזנה? חצי האזנה, אוקיי. אני הייתי שמח, אני גם דיברתי עם יו"ר ועדת החינוך חבר הכנסת יוסי טייב, אם תוכל אולי להתייחס לסוגיה של הילדים בגני ילדים שלומדים במקלטים במושב דלתון, בכל אזור מרום הגליל. היית שם? כן. ראית את הילדים? אוקיי. טוב, אני מניח שאתה בשיחה. אני אשחרר את זה, אחרי זה אולי נדבר.
אני רוצה להתייחס דווקא לחברי הכנסת של הליכוד שעלו, גם עמית הלוי וגם חברי כנסת אחרים וגם השרים, ולשאול על מה השרים וממשלת ישראל אחראים. אני מחפש את הנושא שאתם אחראים לו. כל הזמן אתם עולים לפה – וגם כשאתה נכנסת, שר החינוך, אמרת "בג"ץ", אבל זה מדינת ישראל. בג"ץ דן בנושא השוויון בנטל בגלל שהממשלות – אני כבר לא אגיד איזה – ב-20 השנים האחרונות, כושלות אחת אחרי השנייה בלטפל בנושא הזה. בג"ץ תמיד מגיע לטפל בנושאים כמו נגיד המיגון בשדרות, או כמו אולי עוד עתירות שיגיעו בנוגע, נגיד, לאיפה שהתלמידים לומדים. הם דנים בזה כי הממשלה כושלת בלטפל בזה. הממשלה כושלת בתפקידה המהותי והעיקרי – לשלוט. תמיד אתם מתבכיינים על השופטים, וטלי גוטליב נותנת פה פסקי דין, ותמיד בג"ץ, ומפלגת בג"ץ – כי אתם פשוט לא מטפלים בנושאים. בגלל זה זה מגיע לבג"ץ, בגלל שאתם לא יודעים להגיד או אין לכם מספיק אומץ להגיד שצריך שיהיה שוויון בנטל במדינת ישראל. אז זה דבר אחד, אתם לא אחראים לכלום, שום דבר. כל דבר שעמית הלוי מדבר עליו, פשוט לא אחראים.
שר החינוך, סיימת לדבר בטלפון? שמעת אותי על דלתון? מה ככה? מה זה אומר?
ראית איפה הם לומדים? טוב, האמת, להגיד לך שאני מתפלא? לא. הניתוק שלכם, ששמונה חודשים עוד לא הצליחו לבנות פקקטה ממ"ד כדי שהילדים ילמדו. אתה כאילו צוחק. הם לומדים בתוך ממ"ד, בתוך מקלט. אני אומר לכם, אין לתאר את המראה הזה. אין לתאר את המראה הזה של ילדים במדינת ישראל, בצפון, איך הם לומדים שמונה חודשים. אין לתאר את זה, ולאף אחד לא אכפת. פשוט לא אכפת לכם. לא משנה מה אני מנסה לעשות, גם בדברים מהותיים, גם בדברים שאמורים להיות טריוויאליים לכולם, זה לא מעניין אתכם. אתם לא אחראים לזה. זה לא משנה לכם. זה לא יהלומים, למרות ששם אמורים להיות חצי יהלומים, אבל אולי מספר הבז"בים לא מספיק גדול. מה אתה עושה ככה ומגחך?
אתה לא מפריע לי, דווקא חיפשתי התייחסות שלך. אתה ואני גרים בהוד השרון. אם בהוד השרון חצי תלמיד היה לומד כמו שלומדים בצפון, אני אומר לך, אני ואתה היינו מפנים את הבית שלנו ונותנים לילדים האלה ללמוד. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתם צריכים ללכת לראות איך הילדים האלה לומדים. זה מזעזע. זבובים, אסלה שלא מתאימה, שתן בכל מקום, הילדים כל היום יושבים עם יו טיוב מול הטלוויזיה, כי הצוותים אומרים: אנחנו לא יכולים לעשות כלום. הם גמורים.
474 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.