קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, קודם כול אני כמובן ממשיכה את דבריו של אלקין. כל האירוע הזה מטורלל, יצא משליטה. הבאתם חוק גרוע. זה בסדר גמור להגיד: זה לא יקרה. אין לכם רוב מחר. סגרו את הטרללת הזאת של המליאה. אבל בסדר, תתעקשו. נישאר פה. לא יהיה מחר דיון. גם אם יהיה, אין רוב להצבעה. מה שנקרא, גם לאכול את הדגים הסרוחים וגם להיות מגורשים מהעיר.
אבל אני רוצה דווקא לנצל את הבמה הזאת כשחברי יואב קיש, שר החינוך, נמצא פה. אני רוצה להגיד לך שביום ראשון היינו בסיור בצפון. אני הייתי שם גם ביום חמישי. היינו יחד ראשי האופוזיציה: אני, אלקין, אפרת רייטן, פורר, שנמצא פה גם, ופנינה תמנו. לא שכחתי אף אחד. יש שמונה יישובים, מה שנקרא, השמינייה, אני מניחה שאתה מכיר אותם – אתה מדבר בטלפון, אז אחרי זה אני אעדכן אותך: גונן, נאות מרדכי, שדה נחמיה, כפר בלום, עמיר, כפר סאלד, להבות הבשן ושמיר, משהו כמו 7,000 תושבים. לתושבים שם אין חיים, כי לצערם הם יותר מ-4 ק"מ מהגבול, למרות שזה נורא תלוי מאיפה סופרים את הבית האחרון. הילדים שם – אתה שומע, קיש? טוב, כשתסיים לדבר בטלפון, אולי, למרות שאתה לא יכול במקביל – חיים שם, ואין להם חיים. אין להם מורים. יש תלמידים שלומדים שבע שעות בשבוע. זה נזק שלא היה שם במערכות החינוך אפילו לא בקורונה.
עכשיו, יש כל מיני הצעות, אבל הדבר הכי משמעותי הוא שאין מורים. אין מורים לתלמידים האלה. מצד אחד, הם כל היום תחת הפגזות ושרפות וירי. מצד שני, הם לא מפונים, כי הם לא עומדים בקריטריון. מצד שלישי, אין להם מערכות חינוך, בריאות, רווחה. ומי ידאג לתושבים האלה? מי ידאג להם? מי ידאג לתלמידים המסכנים האלה, שאין להם מורים, שהולכים לבתי ספר? עזוב שאין להם גם מיגון. עד שכבר מצאו מיגון, אף אחד לא בא אליהם.
ומה עם חצור וראש פינה, שקיבלו את המפונים אבל אין להם בכלל ממ"דים? הגענו למצב שראש עיריית חצור – שאני מניחה שאתה מכיר, למרות שאף ח"כ מהקואליציה לא ביקר וגם לא שר – בא ואמר: לפחות תביאו מנוף, תיקחו את הממ"דים מקריית שמונה הריקה ושימו בחצור, שאפשר יהיה ללמד את הילדים. קצת פתרונות מחוץ לקופסה. איך אפשר להמשיך לחיות ככה, כשמצד אחד יורים עליך טילים, ומצד שני אין לך שום מערכת שמתפקדת? מה אשמים התושבים? מה אשמים התלמידים, שלא יכולים ללמוד לבגרויות? מצד אחד לא פיניתם אותם, ומצד שני אין להם שום מסגרות.
עכשיו, אולי אתה יודע – אני דיברתי איתך לפני שדיברת בטלפון, לא הקשבת. אני מסיימת – איזה פתרונות נותנים לתלמידים המסכנים האלה, שמצד אחד הם לא מפונים, מצד שני הם בתוך סרט של מלחמה? ובכלל, אולי גם תלכו לשם ותראו בעיניים שלכם מה הם עוברים. ועוד לא התחלתי לדבר על העסקים. אני מדברת על התלמידים, כי אתה כאן, שר החינוך. אתה חייב לתת פתרון לתלמידים. תודה.
449 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.