קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 255 ימים למלחמה, 120 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בידי האויב האכזר בעזה, עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות עדיין עקורים מבתיהם והצפון בוער, שומם, נטוש וחרב. 662 חללי צה"ל נפלו מתחילת המלחמה.
דיברתי קודם על חוק ההשתמטות המופקר, התלוש, המנותק. החוק שיורק בפני הנושאים בנטל ושמקדש את שלמות הקואליציה מעל ערך חיי האדם. אבל חוק ההשתמטות הוא רק חלק מהבעיה. כי גם מי שטוען בתוקף שזה לא חוק השתמטות אלא חוק גיוס שיביא לגיוסם של צעירים חרדים יודע שזו לא האמת ושהחוק הזה לא יפתור את מצוקת כוח האדם של צה"ל.
אז מה עושים? מקדמים על הדרך עוד חוקים מופקרים, תלושים ומנותקים, ממש כמו חוק ההשתמטות. מאריכים את השירות הסדיר של החיילים, מגדילים את מספר ימי המילואים, מאריכים את גיל הפטור ממילואים. במקום לגייס צעירים בני 18 בריאים בגופם ובנפשם, שאין שום מניעה שישרתו את המדינה מלבד מניעה אחת – שהם נולדו למגזר שבו עסקנים מנצלים את כוחם הפוליטי כדי לפטור אותם משירות למען המדינה – מכבידים את הנטל על כתפי אלה שכבר נושאים בו. במקום לצמצם את האי-שוויון מגדילים אותו. דרך אגב, גיוס חרדים זה גם הרבה יותר זול למדינה, כי אנשי מילואים עולים, אם אני לא טועה, פי ארבעה מסדיר.
פי שניים מסדיר, מיום בסדיר. משמעותי לתקציב. אז במקום לצמצם את האי-שוויון מגדילים אותו. המלחמה היא נטל כבד על כתפי האוכלוסייה כולה, אך בעיקר על כתפי אלה שמשרתים בסדיר ובמילואים, בשדה הקרב וגם בעורף, מוסרים את גופם ואת נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות בביטחון. לא נשכח גם את המשפחות בעורף, את התעסוקה, את המצוקה הכלכלית.
המילואימניקים שלנו הם מלח הארץ. הם משרתים בלב חפץ, רבים מהם אפילו לא חיכו לצווי 8, פשוט התייצבו לאלתר. רבים גם התנדבו למרות שכבר עברו את גיל הפטור. הם נחושים להגן על המדינה והם משלמים מחיר כבד – מחיר אישי, מחיר כלכלי, מחיר משפחתי, מחיר בריאותי. חלקם גם שילמו וחלילה ישלמו בחייהם.
החקיקה שמאריכה את שירותם של המילואימניקים היא יריקה בפניהם, היא מנציחה מציאות מעוותת שבה סחטנות פוליטית גוברת על שיקולים של טובת המדינה וכלל אזרחיה וגוברת על השוויון בפני החוק והצדק. את הסדקים כבר אפשר לראות, יש גבול למה שהנושאים בנטל מסוגלים ומוכנים לשאת, והמעמסה כבר כבדה מנשוא.
אני קוראת פה, לבית הזה, לחברים שמחויבים לשוויון בנטל: חייבים לעצור את החקיקה הזאת לפני שהסדקים יהפכו לשברים, לסדקים עמוקים כל כך – שלא ניתן יהיה לאחות אותם לעולם.
377 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.