קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לשתף אותך ואת חבריי בכנסת ישראל בהחלטה להחזיר את תושבי שדרות וחלק מהעוטף לבתיהם. כבר בסוף פברואר, תחילת מרץ, הבטיחו ביטחון, הבטיחו שאפשר לקיים חיים תקינים בשגרה, אבל מי כמוכם, שמן הסתם גם עוקבים, רואים על מסכי הטלוויזיה כמה תושבי שדרות והעוטף עדיין סובלים מקסאמים. עדיין יש פחד נוראי באוויר, מה גם שתושבי שדרות והסביבה חשופים לכל ההפגזות והרעשים מעזה והסביבה.
כבוד היושב-ראש, אמש החליטה הממשלה לאשר ולהסמיך את תקומה על מנת שיוכלו להאריך את תוקף השהות של האנשים שלא חזרו, שהיו אמורים לחזור מ-7 ביולי עד 15 באוגוסט. ראשית, אני מברכת על ההחלטה. באמת, חלק מהאנשים בחרו לא לחזור, והחלק המרבי בחר לחזור. הוא בחר לחזור משתי סיבות: אחת, מערכות החינוך נסגרו בבתי המלון, ואז ההורים נאלצו – ההצעה שניתנה להם היא שהם יוכלו לרשום את הילדים במסגרות החינוך בערים שבהן הם מתארחים – מי שבאילת ייכנס למערכת חינוך באילת, מי שבתל אביב ייכנס למערכת חינוך. אני רוצה לשאול אתכם, ההורים שבינינו: כמה הילדים הקטנים, הזכים, הנפלאים, שגדלים בעיר הכי מורכבת, הכי מטווחת – כמה ההורים יכולים לראות את הסבל הזה, שהילדים עזבו את ביתם אחרי מתקפת מחבלים, אחרי מטח קסאמים, כשהם כבר מראש מגיעים ומפונים, כשהם עם פחדים, ועדיין יש לא מעט שמרטיבים במיטות? אני יכולה לספר לכם על בוגרים שישנים עדיין במיטות עם הוריהם, מסרבים לצאת בחושך, לא יוצאים לפעילות. אני תוהה איך אפשר לקחת את הילד הזה, ולהגיד לו: היום אתה עזבת את בית הספר; הייתה לך כיתה נהדרת במלונות עם חברים ודמויות שהכרת, ועכשיו תירשם לבית ספר אחר, לחברה אחרת, למנטליות אחרת. ברור שרוב ההורים בחרו לחזור לעיר, בטח ובטח לאחר שהובטח לנו שקט.
כבוד היושב-ראש, ההחלטה היא החלטה מבורכת. עם זאת, אין לזנוח בשיקול הדעת את מי שהיה מספיק נכון לחזור. לצערנו, ממשלת ישראל רואה בתושבי שדרות והסביבה רק נטל כלכלי. אין שם אנשים, אין בני אדם.
אנשים חווים היום טראומות. מרכזי חוסן – הלעג לרש: נתנו לכם מענק שיבה. אז בואו, אני אספר לכם מה זה מענק שיבה. מענק שיבה זה 15,000 שקל שנתנו לכל תושב שחזר כבר במרץ. משמע, בכל החודשים האלה עד 7 ביולי, מענק השיבה, בהנחה שהוא לא היה חוזר, הוא היה עולה למדינה 12,000 שקל בחודש. האזרחים והתושבים האמיצים שלנו לא חשבו על הסוגיה הזאת, לא חשבו על נושא הכסף. מה זה מענק הבדיחה הזה? האזרחים והתושבים שלנו בשדרות ובעוטף ראויים לפיצוי, לא לפרוטות. אבל אנחנו לא שם בגלל הכסף, אנחנו שם כי זו העיר שלנו, וזו המדינה שלנו, ואנחנו רוצים להמשיך לחיות שם. עם זאת, אנחנו לא ניתן לרגע להפלות. אם תושבי שדרות בחרו לחזור מתוך ביטחון, שיהיה להם ביטחון, ועכשיו מחליטים להאריך – אתם תתייחסו גם לאותן משפחות ולתושבים שבחרו להיות שם, ואתם תפצו אותם, בין אם זה לאפשר להם לצאת לריענון, בין אם זה לאפשר להם – כלכלית. אבל לא ייתכן שבסוף זה יהיה לכם ברור מאליו שהינה, בשר התותחים נמצא שם וערוך לכבודכם.
אני רוצה רק לסיום, כבוד היושב-ראש, לומר לכם שהיום פגשתי את יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, ובאמת שיתפתי אותו בסוגיה, שמגיעה לפתחי מהרגע שהתקבלה ההחלטה. לזכותו ייאמר שהוא אמר: דבי, תגישי, בבקשה, בקשה, אנחנו נקיים דיון. אני כבר קוראת כאן לאוצר, למינהלת תקומה: תראו את תושבי שדרות והסביבה זכאים בדיוק עד 15 באוגוסט. תודה רבה. תודה, כבוד היושב-ראש.
526 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.