קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל ועם ישראל נמצאים בעיצומה של מלחמת העצמאות השנייה. כבר לא מדובר רק בפלישת חמאס לישראל, כיבוש עשרות קיבוצים, נקודות יישוב, בסיסים צבאיים, רצח, אונס, התעללות ופציעות אלפי אנשים מאז 7 באוקטובר. הרי מאז אנחנו במלחמה רב-זירתית. רק עיוור לא יראה זאת, ורק שלטון שחשובה לו יותר שרידותו האישית לא ייערך לכך. מלבד החזית בעזה אנחנו בפועל במלחמה מול לבנון וחמאס ובחזית נוספת מול החות'ים בתימן; חזית נוספת מול המיליציות בסוריה ובעיראק; כמובן חזית פעילה מול איראן, שבינתיים נותרה ללא מענה אמיתי מצידנו; חזית מול המוסדות הבין-לאומיים המנסים לשלול מאיתנו את זכות ההגנה העצמית; חזית משפטית בין-לאומית; חזית מול ארגונים אזרחיים שמקדמים שנאת ישראל ושנאת יהודים באשר הם וחזית מול בעלות בריתנו.
ומה קורה בממשלת ישראל מול האיחוד הזה, איחוד החזיתות נגדנו? במקום לחבק ולהרגיע את האזרחים, משסים אותם במשפחות חטופים; במקום לעזור למפונים, הופכים למובן מאליו את היותם פליטים בארצם ואת הפיכת צפון הארץ לרצועת ביטחון פנימית, במקום שכזאת תהיה בשטח האויב, והכי חמור, במקום לתת לכל אזרח ואזרחית את התחושה שבשעתנו הקשה ביותר יש על מי לסמוך, יש מי שחושב עלינו, משמש דוגמה אישית ואוהב ומאחד את העם שנקרע לגזרים לפני פרוץ המלחמה – במקום זאת, מה עושה הממשלה? אגב, אני באמת שואלת כי אני באמת לא יודעת מה עושה הממשלה, מה עושה ראשה, מה עושים שריה. זאת אומרת, מה הם עושים באמת? לא במילים, לא בפוסטים, לא בהחלטות שלא מבוצעות, לא בחובבנות אלא במקצועיות, לא בהצהרות רהב חסרות בסיס אלא במעשים, בפתרונות אמת ולא בנדמה לי, בשינוי סדרי עדיפויות תקציבי, בשוויון בנטל ביטחוני. מה אתם עושים? אתם הרי חיים מהצהרה אחת לשנייה, מאסון אחד לשני, מאימפוטנציה אחת לאחרת. ואתם בעיקר מאמינים לשקרים של עצמכם.
ואני שואלת בכנות, לא את אלה שחברים בכת וכבר אין סיכוי לדבר איתם שיח בוגר, אלא את אלה בליכוד שבחדרים סגורים אפילו יותר נחרצים ממני בחוסר האמון: עד מתי תיתנו יד לפשע הזה שהממשלה מבצעת באזרחיה? מה עוד צריך לקרות כדי שיקומו ארבעה אמיצים ויחשבו לא על הפריימריז אלא על 120 אחינו ואחיותינו שנמקים במנהרות בעזה, על משפחות המפונים, על העסקים הקורסים, על משרתי המילואים? תתעוררו, כי אם לא, אתם תהיו אשמים לא פחות מאלה שפשעו נגד העם הזה ומתיימרים עדיין לקרוא לעצמם ממשלת ישראל. תודה רבה.
360 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.