קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קיבלתי הרגע הודעה. תכננתי לדבר על דברים אחרים, אבל אולי נדבר גם על הדברים האחרים וגם על מה שלא תכננתי לדבר.
היי, יצחק, כך היא כותבת לי. אני אחות 11 שנה. כל השנים האלה נתתי מעצמי למען הקהילה שחיה כאן בארץ ישראל. אף פעם לא הכניסו פוליטיקה לעבודה. כשמכניסים פוליטיקה, אוי לנו ואוי למקצועיות שלנו. אנו מטפלים בכולם ללא הבדלי דת, מין או גזע. לצערי כפו עלינו, בדיקטטורה, את עמדת השמאל הפוליטית בלי לדאוג, כמו שהתחייבנו, למטופלים. רציתי להביע את עמדתי ולמחות על הצעד חסר האחריות הזה. פותחים כאן פתח שמאפשר לכל אחד להחליט אם מתאים או לא מתאים לטפל ביום זה או ביום אחר או לטפל במטופל על פי דעותיו. זה נגד החוק. אני מבקשת שמישהו כאן יתאפס על עצמו ויבין שאסור לערב פוליטיקה עם רפואה. שמישהו כאן יהיה המבוגר האחראי – וזה לא משנה אם זה רפואה, שדות התעופה או כל דבר במגזר הציבורי. כופים כאן דיקטטורה. מישהו כאן צריך לעשות סדר. אני מבקשת שלא יכפו עליי שביתה כנגד רצוני. אני מבקשת שיאסרו לשבות בעקבות דעות פוליטיות.
אני שואל אתכם: מה עשיתם כאן? מה קורה כאן? אתם אומרים: דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה, מבוקר עד ליל, אבל אתם יודעים מה? אין הוכחה גדולה יותר מהמציאות הנוכחית כדי להבין שאנחנו חיים בדיקטטורה.
סרבנות. אתם מדברים על סרבנות באהבה, בהערצה. איפה צבא העם? אני שירתי כלוחם בגולני.
תחת האלונקה יחד עם חבריי. אף פעם לא אמרתי: הדעה הפוליטית שלך ככה או הדעה הפוליטית שלך אחרת. הסתערנו ביחד, כבשנו יעדים. אז מה אתם עושים?
מעודדים סרבנות? הופכים אותם לגיבורים, מיקי.
אתם רואים את המציאות, אתם רואים את הקרע. אגיד לכם משהו: יש כמעט שניים וחצי מיליון אנשים שהצביעו שהם רוצים רפורמה משפטית – –
– – רפורמה שתיטיב עם עם ישראל.
– – שהציבור אולי לא מכיר; חלק מכיר, אבל הוא מושתק. אני לא פותח עיתונים, אבל בשבת חמי הביא עיתון ידיעות אחרונות. אני פותח את העיתון, אדוני היושב-ראש, ואני רואה בכל דף שאני מדפדף – חשבתי שאני קניתי עיתון של האופוזיציה. אפס אובייקטיביות. אתה יודע, בדרך כלל מציגים דעה מכאן, דעה מכאן, נותנים לציבור לקבל החלטה, אבל פה כולם בהשתלחות חסרת רסן.
ראיתי את הכותרת של עיתון ידיעות אחרונות: ראש הממשלה נתניהו מהווה סכנה לביטחון המדינה. איזו הסתה פרועה.
– – מה ההשלכות שזה יכול להביא? תחשבו על זה.
כן, אפשר לפטר שר ביטחון. אני מזכיר לך בדיוק – –
– – איך ראש הממשלה המנוח שרון התנהג בהתנתקות. איפה כולכם הייתם אז?
אני רוצה להגיד לכם, איפה הייתם בהתנתקות?
כן, בתקופת גירוש היהודים מגוש קטיף. אל תדברו מפוזיציה, תנסו רגע להיות אובייקטיביים. חוסמים כבישים – – –
אני לא מצפה מעיתון שיהיה אובייקטיבי, אבל אני רק רוצה להציב להם מראה, להציב להם אותה מול הפרצוף – –
– – שיראו את זה, שיתמודדו עם זה, שיגידו: נכון, אנחנו צבועים.
אני מלכתחילה אמרתי, הרי כל ההפגנות האלה – אין קשר בין ההפגנות לרפורמה, בחלק ניכר מהן, לפחות מהצד של יוזמי ההפגנות, של מובילי המחאה, ביניהם יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שמתדלק אותה.
בכל מקרה, ההפגנות יימשכו. ההפגנות יימשכו, נכון?
ההפגנות יימשכו בכל מקרה. מה המטרה? להפיל את הממשלה. זה מה שמעניין אתכם.
אבל אל תספרו סיפורים. מותר לכם להפגין, אבל מותר לחסום כביש? אתמול לקחתי את אבא שלי – הוא התקשר אליי, לא הרגיש טוב – לקחתי אותו – – –
הוא גר בעיר העתיקה, ברובע היהודי, פה בירושלים. הוא חש בליבו. אבא עבר חמישה צנתורים והתקף לב. הוא חש בליבו, ולקחתי אותו במהירות. לא חשבתי. אני מגיע לדרך עזה, לאזור בית ראש הממשלה – הפגנה וחסימת כביש. אני יודע מה זו חסימת כביש: יש פרשים, יש מכת"זיות, מפנים את המפגינים – –
תכף, תכף, תכף נדבר. גם על זה אני אדבר.
אבל עזבו אותי. את זה הוצאתי, זה יצא החוצה. כמה כאלה שצריכים להגיע לבית החולים בדחיפות? את זה לא אני אמרתי, זה השופט אהרן ברק אמר, זה יאיר לפיד אמר.
אני יודע. קיבלתי הודעות. אני מעריך את זה מאוד.
אני רוצה לשאול פה שאלה, להביא את זה פה לדיון: לקחתי את אבא שלי. המפגינים ראו את הרכב שלי, זיהו רכב של שר – התחילו להתגודד סביבו, התחילו לצעוק, ואבא שלי נלחץ, ואני צריך להרגיע את אבא תוך כדי, עד שהנהג שלי התעשת, יצא מהר לשוטר, ותוך כדי הם נדחפים לראות מי באוטו. ברוך השם עברנו את זה, אבל עזבו אותי, אני לא האירוע פה ולא אבא שלי. האירוע פה הוא – כמה כאלה יש? כמה אנשים שצריכים – – –
אני מדבר מדם ליבי. אני לא צועק.
כמה אנשים יש שצריכים להגיע לבית החולים? מכבי אש שצריכים להגיע לכבות שרפות והם נתקעים באיילון, בכביש 1, בנתיבים? אופוזיציה יקרה, לא חייבים להצדיק את זה. אם אתם רוצים להפגין, אהלן וסהלן, תפגינו. לא צריכים להצדיק חסימת כביש. זה יתהפך עליכם. אתה יודע מה? מי שחוסם כביש, יודע שיש לזה מחיר. בהתנתקות, לצורך העניין, היו חסימות כבישים.
היו חסימות כבישים. המשטרה עצרה ביום אחד 292 איש, ביום אחד, ומהם 75 קטינים. ילדה בת 14 נעצרה והוכנסה לצינוק כאחרונת הפושעים.
פה, אתם יודעים כמה – הינה, יש לי את זה פה.
אתם יודעים כמה כתבי אישום הוגשו נגד העבריינים נכון ל-18 במרץ?
מזל שאין פה כביש, אגב. אף לא כביש אחד.
אף לא כתב אישום אחד כנגד עבריינים. על זה הרפורמה. האם יש אנשים אחרים? תספרו לנו על זה.
יאיר לפיד, שעולה באולפן ואומר: זה בתקופה אחרת, זה מפגינים אחרים. איך היא אמרה? לא נעים, לא נורא. חבר'ה, אנחנו מתעסקים פה בחיים. השסע שנפער בעם – –
אבל אני לא באתי עכשיו להעמיק את השסע ולא באתי עכשיו לחלק פה ציונים לאנשים מסוימים. אתם יודעים מה? אני אומר כאן, לפני דעות פוליטיות, לפני הכול, צריך לזכור שאנחנו בני אדם ולהתייחס בכבוד אחד לשני. ולא נעלמו מעינינו המילים החשובות של רבי אלימלך מליז'נסק – צריך לתלות את זה אולי פה בבית הזה מאחוריי כדי שהמסר הזה יהיה תמיד לנגד עינינו: אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי, לפני הכול. עזבו דעות פוליטיות רגע. אני, יש לי חברים שמאלנים, יש לי חברים שמאלנים. אנחנו יושבים ומדברים. בסדר, לא חייבים להסכים על כל דבר, אבל השיח לא צריך להיות אלים, לא צריך להיות אגרסיבי.
עומדים ראשי המחאה ומספרים על החסימות שהם הולכים לעשות, על השיבוש הלאומי. איפה הפרקליטות? איפה כתבי האישום?
ואנשים נעצרו והשב"כ היה מעורב. הוגשו, מיקי.
אני אומר אמת. התקשורת, הצבא, הפרקליטות, בית המשפט – מה אמר השופט? עזוב, אני אקריא לך.
מיקי, אני אקריא לך מה אמר השופט, גם לשיטתך, גם אהרן ברק, מה הוא אומר, ואז נלבן את זה, בוא ננסה. יכול להיות שאתם לא רוצים לדבר בגלל שאתם יודעים שאין אף דמוקרטיה כזאת בעולם שהשופטים בוחרים את השופטים. "אכן, 'חופש הביטוי וההפגנה' – – –"
אם מישהו רוצה לחפש את זה אני אביא לו את זה אחר כך, שיראה איפה זה כתוב – מלכה נ' מדינת ישראל. אומר השופט אהרן ברק – מתאים לכם? לשיטתכם? בואו נקרא מה הוא אומר, בזמנים אחרים לאנשים אחרים אבל בואו נקרא: "אכן, 'חופש הביטוי וההפגנה אינם נותנים היתר לבצע פעולות שלוחות רסן המסכנות את שלום הציבור' – – – חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות" – אתם ראיתם מה היה מחוץ לבית ראש הממשלה אמש? "האלימות היא היפוכו של הביטוי המותר. דווקא התפיסה הערכית המכירה בחירות הביטוי – – –"
"דווקא התפיסה הערכית המכירה בחירות הביטוי ראוי לה שתחמיר עם מי שמוציא עצמו מתחום הביטוי ובוחר בדרך של אלימות".
חברת הכנסת לזימי, אני רוצה לשמוע את השאלה שלך. אני עוצר שנייה באמצע.
אני בעד לכנס את הקבינט, אבל על אירועי חווארה – כן, שלושה נרצחים, הלל ויגל.
כן, צריך לכנס את הקבינט כשיש פיגועי טרור, צריך לכנס את הקבינט ולקבל החלטות קשות כדי להפעיל אגרוף ברזל.
"חופש הביטוי אינו היתר להסתה; חופש הביטוי אינו היתר להמרדה". תקשיב.
"חופש הביטוי אינו היתר להסתה; חופש הביטוי אינו היתר להמרדה".
"חופש הביטוי – כתב השופט הולמס – אינו החופש של אדם לצעוק לשווא 'אש' בתיאטרון וכך לגרום למהומה". זה הולך להשתפר.
תכבדו את הכנסת. לא צריך לצעוק. די, די, הציבור מאס בצעקות. "במעשים המיוחסים להם – – –"
אני מקריא את אהרן ברק. תכבדו אותו. עזבו אותי, תכבדו את כבוד השופט אהרן ברק. "במעשים המיוחסים להם לא רק שהנאשמים צועקים 'אש' בתיאטרון מלא אנשים, אלא הם אף מציתים אש".
"המעשים המיוחסים להם – ושבהסכמתם אנחנו רואים בהם את התשתית לבחינת המעצר עד תום ההליכים – הדליקו את האש עצמה".
"פגיעתה באינטרס הציבורי קשה; הסתברותה ודאית. שום משטר דמוקרטי המבקש לשמור על חופש הביטוי אינו רשאי להסכים לה".
עכשיו תקשיבו טוב, זה הולך ומשתפר. "אכן, חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע מיולדת להגיע לבית החולים".
כן, כן. אני מצטט את זה גם לחברי האופוזיציה שיושבים פה וגם לקהל ששומע אותי בבית וצריך לדעת את זה.
"חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע ממכבי האש להגיע למקום שרפה; חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם; חופש ההפגנה אינו מגן" – בואנ'ה, אם השר בן גביר היה אומר את זה עכשיו, היו פה צעקות.
מכבדים מאוד. כל הכבוד שהם מכבדים. "חופש ההפגנה אינו מגן על החופש 'לעצור את המדינה' ולסכן את ביטחונם של הפרט ושל הכלל". יום השיבוש הלאומי, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, נכון? "הטוען בשם חופש הביטוי לכל אלה, אינו טוען מנקודת מבטה של הדמוקרטיה", כפי שאתם עושים, "אלא מנקודת מבטה של האנרכיה". למזלי לא אני אומר את זה, כי אחרת הייתם עכשיו משתוללים.
אני תכף אתייחס למפגינים, חברת הכנסת אורנה ברביבאי.
"כאשר זו תשלוט, גם חופש הביטוי שלו טוענים הנאשמים לא יעמוד להם".
אני אגיד לכם משהו לגבי המפגינים. חלקם חברים טובים שלי שהם באמת חרדים לגורלה של המדינה. כן, יש כאלה באמת – – –
כן. יש לי עוד הרבה ציטוטים, לא לדאוג. מה שאמרתי אחר כך זה לא השופט אהרן ברק.
סוף ציטוט. אני לא מצטט עכשיו, עכשיו אגיד בעצמי. יש כאלה שבאים כי אכפת להם מהמדינה. חלקם עברו שטיפת מוח וחלקם, אכפת להם מהקרע בעם. גם לי אכפת מהקרע בעם. גם לי אכפת.
גם לי אכפת. למי לא אכפת? ויש מפגינים שמוכנים להקריב את החיים שלהם למען המדינה – –
– – ואכפת לי מהם, ונפגשתי עם חלקם. אבל יש מפגינים שמעניינת אותם אנרכיה – צריך לומר את זה – שמעניין אותם לפגוע ברצף – –
– – בניהול השוטף, בניהול הציבור, מערכות המדינה.
יש אנרכיסטים שרוצים לשרוף את המועדון – – –
ויש מפגינים שאכפת להם מהמדינה וצריך לדבר איתם. ואני דיברתי עם חלקם, ואתם יודעים מה? אחרי שמדברים, הדברים נראים אחרת, אבל במשך עשרה שבועות באים ואומרים: בואו נדבר, בואו נשב. בואו.
הושטנו את ידנו להידברות, אלא מאי? אלא מאי? יש מי שרצה לעשות סיבוב פוליטי והתחיל להציב כל מיני תנאים.
הציבו כל מיני תנאים. אבו מאזן הארכי-טרוריסט – שר הביטחון לשעבר, כשהוא היה שר ביטחון, אירח אותו בביתו, עשה לו כבוד מלכים. אבל אנחנו, שאנחנו אחים – –
– – אנחנו אחים – מתחילים להציב תנאים לדבר איתנו. אמרנו: בואו נשב, אבל התחילו כל מיני תנאים כדי לעשות את הסיבוב הפוליטי.
אבל הפסטיבל הזה – בכוח הזרוע, באנרכיה, באלימות אי-אפשר אף פעם לנצח.
כן. באלימות ובאנרכיה לא תנצחו. לא תפגעו. אי-אפשר לנצח בצורה כזאת – –
– – ודאי כשמדובר בעם אחד. כן, כי אנחנו אחים, ולא יעזרו כל ניסיונות הפילוג האלו שאני שומע, וכל מיני מילים חסרות אחריות שיוצאות מהבית הזה.
מה שאני אומר עכשיו זה אחראי. מה שאני אומר עכשיו זה אחראי.
כשאני קורא לכבד, כשאני קורא לנהל שיח מכבד – עזבי רגע, מירב. חברת הכנסת מירב בן ארי, את יודעת מה? עזבי רגע דעות.
עזבי רגע דעות. לדבר בשיח מכבד כאן, במשכן הזה, בלי לצעוק, בלי להשתולל.
ואתה יודע מה, יוראי? אני מאוד אוהב אותך. יוראי, אני אוהב אותך, אבל אני מזדעזע כשמטפסים על שולחנות, באמת.
כן, זה מזעזע. למה אתה צועק? אני מעביר ביקורת לגיטימית. מתי בפעם האחרונה טיפסו פה על שולחנות? אולי כדי להחליף מנורה. בחייכם, אני מעביר ביקורת אמיתית.
עכשיו רגע, אני רוצה להמשיך. הייתם בשקט כשדיברתי על אהרן ברק, ולכן אני רוצה להחזיר את השקט לאולם.
אני רוצה – רגע, חברת הכנסת מירב בן ארי, אני רוצה להחזיר את השקט לאולם המליאה, ואני אחזור לדבר על השופט אהרן ברק. אני אמשיך לצטט את השופט אהרן ברק.
"שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק" – אתה יודע מה, מיקי? אני יכול עכשיו להתברבר איתך, והצופים בבית יגידו: הינה, מלחמה, ועוד שיח. בשביל מה? בשביל מה צריך את זה היום? איך אמר יאיר לפיד – חבל שאין לי את זה פה. חבל שאין לי את זה פה. חבל שאין לי את זה פה, להקריא לכם מה אמר יאיר לפיד לדודי אמסלם. איפה הוא היום?
רגע, אני רוצה שקט, אז אני אקריא קצת אהרן ברק.
רגע, תכף אני אביא לפה את הציטוט הנבחר של יאיר לפיד, הוא מדבר על שיח מורעל. תכף אני רוצה לשאול אתכם את אותן שאלות. אבל עזבו רגע, עזבו רגע, שנייה. אומר בית המשפט העליון: "שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק 'עצירת המדינה' או שיתוק המנגנונים האחראים לאכיפת החוק; שום טיעון מוסרי אין בו כדי להצדיק שרפת צמיגים בכבישים המסכנת קשות את חיי הנוסעים על הכביש". הייתה באיילון שרפת צמיגים, לא? מה היה שם?
מירב יקירה, אני מצטט את השופט אהרן ברק, זה לא השר וסרלאוף. נו, באמת, קצת כבוד.
אני אחזור על הציטוט. אני אחזור על הציטוט. מירב, תקשיבי. אומר כך השופט: "שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק 'עצירת המדינה' או שיתוק המנגנונים האחראים לאכיפת החוק. שום טיעון מוסרי אין בו כדי להצדיק שרפת צמיגים בכבישים – –"
רגע. "– – אין בו כדי להצדיק שרפת צמיגים בכבישים המסכנת קשות את חיי הנוסעים על הכביש". עכשיו תקשיבו איזה יופי: "שום טיעון פילוסופי לא יוכל להצדיק עיכובה של יולדת הצריכה לבית חולים, או את עיכובה של מכונית כיבוי אש בדרכה למניעת שרפה; שום טיעון משפטי בדבר 'מרי אזרחי' איננו מאפשר התנהגות אלימה, הפוגעת קשות בחיי בני אדם".
עכשיו אני אקריא את הדברים בהקשרם הציבורי הרחב, ועל הכורח להפעיל כלים משפטיים משמעותיים כדי לבלום את הפעולות בזמן אמת. בוא נשמע את חתימת אותה החלטה של בית המשפט הנכבד, הדברים הנוקבים ביחס לעצם הניסיון לבצע שיבוש מתואם של חיי האזרחים כחלק מפעולה פוליטית. "בטרם נסיים ברצוננו לציין כי רואים אנו בהתנהגותם של – – –"
ראית פעם בית משפט שפוסק שממשלה עשתה – אני נבחרתי, אנחנו ממשלה נבחרת. זו דמוקרטיה.
זו דמוקרטיה. אני לא יודע, אתה נבחרת בצורה דמוקרטית, אני נבחרתי בצורה דמוקרטית, הרכבנו ממשלה. אתה לא יכול להגיד שקיומה של הממשלה הוא השיבוש והדמוקרטיה זה לשבש את מערכות המדינה.
את צודקת, את צודקת, אבל אני צריך לפרק. הטיעונים שלהם לא נכונים, לא הגיוניים.
בוא נמשיך. עכשיו, יש לי כמה שאלות ליאיר לפיד.
אבל הוא לא פה. תשמעי, מירב, אני עם מיקרופון לא מגיע לקול שיש לך בלי מיקרופון. אז יש לך קול גבוה. ואני חזן.
למדתי חזנות. היום אין לי זמן, אבל אני חובב חזנות.
אני רוצה לשאול את יאיר לפיד: "למה אתה מדבר ככה? למה אתה מדבר ככה? למה אתה עולה פה שבוע אחרי שבוע, קורא לאנשים 'שרלטן', 'ליצן', 'עבריין'? למה? את מה זה משרת? למה זה טוב?"
"איך זה משפר את חיינו? באיזה אופן זה תורם לשיח הישראלי? למה אתה מדבר ככה? אתה לא חייב לי דין וחשבון על כלום. תענה לעצמך. אתה יודע מה? זו אפילו לא פוליטיקה טובה".
"אתה מסתכל אפילו על מה שקרה באמריקה – הסגנון הזה מפסיד בחירות"; "זה סתם. באמת אני לא מבין למה אתה מדבר ככה. למה אתה עולה שבוע אחרי שבוע לדוכן הזה ואומר דברים איומים, מכפישים – – – למה זה טוב – – – זה לא משרת אותך, זה לא משרת את המפלגה שלך, זה לא משרת את החיים הישראליים. זה סתם, זה עצוב, וחבל, ואני חושב שכדאי לך לחשוב עוד פעם אם באמת בא לך להיות במקום הזה, להיות הדמות הזאת, להיות האיש שמייצג את השפה הזו פה מעל הדוכן בכנסת ישראל."
אני שואל את יאיר לפיד כמה שאלות.
"אתה לא צריך ממני אישור לכלום" – הוא כבר יודע, הוא מכיר את הטקסט הזה. "אתה לא צריך ממני אישור לכלום, אתה איש מבוגר. אני רק באמת לא מצליח להבין למה אתה ממשיך לעשות את זה שבוע אחרי שבוע פה מעל הדוכן, ואיך זה משרת את החברה הישראלית."
תראו, חברים, אנחנו מדברים על אכיפה בררנית, שפוגעת קודם כול באזרחים.
על חומרת הדברים אנחנו עכשיו נדבר בהקשרם הציבורי הרחב. והדברים הנוקבים ביחס לעצם הניסיון לבצע שיבוש מתואם של חיי האזרחים כחלק מפעולה פוליטית.
ככה הם חותמים, בית המשפט העליון, את פסק הדין שלהם. אגב, כשאני מדבר על בית המשפט העליון אז יש פה שקט, ואני חושב שזאת טקטיקה מצוינת, כי באמת – דברים נכוחים שצריכים להיאמר היום, אבל משום מה – – –
לא, אני רוצה שהם ישמעו, פשוט זה חשוב שהם ישמעו.
"בטרם נסיים ברצוננו לציין כי רואים אנו בהתנהגותם של הנאשמים – התנהגות המתוארת בכתב האישום ושלצורכי הדיון במעצרם אין הם חולקים עליה – בחומרה יתרה. קיימת מחלוקת קשה בציבור הישראלי בשאלת ההתנתקות" – כן, זה היה בתקופת ההתנתקות, כולם, כל מערכת המשפט, היו רמבואים – "מחלוקת זו יש לנהל בסובלנות ובהבנה." צריך להעתיק את הטקסט הזה לעכשיו אחד לאחד.
"יש לאפשר חופש ביטוי לכל דעה ולכל עמדה. ראוי להן למחלוקות הציבוריות שייבחנו בשוק הרעיונות, כך בתקופות של רגיעה; כך בתקופות של מתח ומחלוקת. עם זאת את המחלוקת הציבורית יש לקיים במסגרת הכלים הקיימים. לכאורה, פעולתם של הנאשמים שוברת את הכלים כולם. רטוריקה של דמוקרטיה וזכויות אדם בפיהם, אך פעולות של אנרכיה ופגיעה בזכויות אדם במעשיהם. לכך שום מדינה דמוקרטית אינה צריכה להסכים. בצדק צוין כי 'שמירת חוק וסדר הינה תנאי מוקדם והכרחי לקיום חברה וממלכה, ובלעדי שלטונו של חוק והבטחתו של שלום הציבור לא תיכון לא חברה ולא ממלכה'. כך בכל מדינה דמוקרטית, כך בוודאי במדינת ישראל. אנו דמוקרטיה צעירה. שורשינו הדמוקרטיים אינם עמוקים". אך "על כל אחד לעשות כל שביכולתו ובכוחו לשמור על הדמוקרטיה שלנו. אם לא נשמור עליה, היא לא תשמור עלינו. שמירת הדמוקרטיה מחייבת שמירה על חופש הביטוי. שמירה על חופש הביטוי מחייבת שמירה על הדמוקרטיה. השימוש ברטוריקה של דמוקרטיה וזכויות אדם כבסיס לפעילות הפוגעת בדמוקרטיה ובזכויות האדם, הוא מרשם בדוק להרס הדמוקרטיה מתוכה היא. אמת, הדמוקרטיה" – אני אומר לכל מי שהצטרף אלינו עכשיו שאנחנו מדברים על בית המשפט העליון, כשהוא פסק מול המפגינים בהתנתקות כשהם חסמו כבישים, כשהם הפגינו, כשהם הפרו את הסדר – –
אני יודע. – – כשהם הפרו את הסדר. אז בית המשפט העליון התבטא כלפיהם וגם פסק נגדם. ואפשר למצוא פה כל מיני אנקדוטות, ולצערי, היום בית המשפט מילא פיו במים. ותכף נדבר גם על כל מיני ציטוטים נבחרים של היועץ המשפטי לממשלה דאז מר מני מזוז ושל המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, מה אז הם אמרו, ושתיקת המערכת בימינו – כאשר הם מדברים על כך שיש חלקים בממשלה שנמצאים בניגוד עניינים, אבל הם מעל לחוק והם לא מצויים בניגוד עניינים בכלל.
מעניין, זה רק מוכיח כמה הם נמצאים עמוק בתוך ניגוד העניינים. אומרים כך.
אני חוזר עוד פעם על משפט חשוב: "השימוש ברטוריקה של דמוקרטיה וזכויות אדם כבסיס לפעילות הפוגעת בדמוקרטיה ובזכויות האדם הוא מרשם בדוק להרס הדמוקרטיה מתוכה היא." מדהים.
הם צועקים "דמוקרטיה, דמוקרטיה", ותוך כדי משבשים את אורח החיים, משבשים את השגרה. זה מה שבדיוק אומרים השופטים, אתה לא יכול לצעוק "דמוקרטיה" ביד אחת וביד ימין לעשות דברים שפוגעים בדמוקרטיה, שפוגעים באורח החיים התקין. והם אומרים גם שזה מרשם בדוק להרס הדמוקרטיה מתוכה היא. ממש אומרים לטוב רע ולמר מתוק ולמתוק – הפכו את הכול, הפכו את הכול.
"אמת. הדמוקרטיה מכירה" – אני ממשיך לצטט – "הדמוקרטיה מכירה בזכות הביטוי וההפגנה של כל אדם בה. היא תעשה הכול כדי לכבד זכות זו, אך דמוקרטיה לא תאפשר שימוש בזכויות שהיא מעניקה כדי להביא להרס עצמי. היא מגינה על עצמה מפני אויביה מבחוץ. עליה להגן על עצמה מפני המתמרדים נגדה מבפנים" – זה נראה – – –
הינה, ישעיהו: "הוי האֹֹֹֹמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך שמים מר למתוק ומתוק למר" – פסוק שכל כך מתאים לימינו אלה. "עליה להגן על עצמה מפני המתמרדים נגדה מבפנים. חובה זו מוטלת על כולנו: על כל רשויות השלטון; על כל המפלגות והגופים; על כל השופטים. אכן, 'שוב הוטל עלינו, שופטי הדור הזה, לעמוד על משמר ערכי היסוד שלנו ולהגן עליהם מפני הקמים עליהם'."
חברים, תקשיבו, אני קורא את הציטוטים החשובים הללו ואני תוהה לעצמי איפה הציטוטים הללו היום. ואני חושב שכנראה שגם בית המשפט חושב שיש אנשים אחרים ויש זמנים אחרים ויש אכיפה בררנית ויש אזרחים סוג ב' ויש דין אחד למישהו אחד ודין אחר למישהו שני, ואת הדבר הזה אנחנו רוצים לתקן.
בואו נמשיך. עכשיו אני רציתי לדבר על חסימות הכבישים, חסימת תנועה בהיקף תנועה נרחב. בית המשפט אומר שיש לייחס סיכון רב וחומרה יתרה למעשים מעין אלו.
בואו ניתן כמה ציטוטים מיצחק טבגר נ' מדינת ישראל. חשוב כל כך לומר – אתם יודעים מה? צריכים ללמוד את זה. צריכים ללמוד את זה כדי להבין מה לא קורה עכשיו ומה קרה פעם, ולמה הרפורמה כל כך חשובה – בגלל שהשופטים ומערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק, הם לא מדברים כך היום, הם לא מתבטאים כך היום. בואו נקרא מה נפסק שם, יצחק טבגר נ' מדינת ישראל. בואו נקרא: "הסיכון והחומרה הטמונים במעשי העורר וחבריו הם בשלושה" – הם מדברים על חסימות כבישים, לפי מה שאני רואה. בואו נראה. "ראשית, בנכונותם להפר את החוק כחלק ממאבק רעיוני כנגד מדיניות הממשל בישראל. מעשים של אלימות, או שיבוש מערכות ציבוריות כדי לקדם אידיאולוגיה כזו או אחרת אינם רק עבירות על החוק" – זה ממש שיעור, הדבר הזה – "הם משקפים התנהגות אלימה אנטי-דמוקרטית – –" – התנהגות אלימה אנטי-דמוקרטית.
התנהגות אלימה אנטי-דמוקרטית – "– – המבקשת לחתור תחת הליכים תקינים של הממשל, ולשבשם בכוח הזרוע" – ולשבשם בכוח הזרוע. "שנית, האמצעים שאותם ביקשו הקושרים לנקוט כדי לממש את מלחמתם האידיאולוגית הם חמורים ביותר. פעולות שנועדו לפגוע פגיעה ממשית בתשתיות ציבוריות רחבות היקף הנדרשות באורח חיוני להבטחת אורח חיים תקין של הציבור הן קשות במיוחד". תשמע, אני מדבר פה דברים של בית המשפט העליון, ופשוט ככל שאני מעמיק יותר ומדבר על כך אני מבין כמה הרפורמה קריטית לעתידה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
"הן פוגעות לא רק באזרח מן השורה" – נכון, כי יש ציבור ענק שמרגיש מקופח היום.
אבל זה בדיוק מה שאני מקריא, חברת הכנסת דבי ביטון, זה בדיוק מה שאני מקריא עכשיו.
טוב, אבל עזבו, אני מתחיל לענות לכם, ואחר כך אתם משתוללים.
אני ממשיך להקריא את בית המשפט העליון. נאום מתסיס? אני מקריא דברים של בית המשפט העליון הנכבד.
מה זה, האופוזיציה נגד בית המשפט העליון?
אני מקריא פה ציטוטים של בית המשפט העליון.
"הן פוגעות", אומר בית המשפט העליון, "לא רק באזרח מן השורה, שזכותו להמשיך באורח חייו דרך שגרה ובלא הפרעה, אלא גם בחולה, בזקן, ביולדת, ובנזקק לשירותי חירום שבלעדיהם חייו אינם חיים" – בדיוק מה שחוויתי אתמול עם מור אבי. "ושלישית, החומרה והסכנה שבמעשי העורר וחבריו" – מדברים על חסימת כביש – "החומרה והסכנה שבמעשי העורר וחבריו אינם מתמקדים באירוע נקודתי אחד, בבחינת מעידה חד-פעמית. הם טומנים בתוכם גרעין מסוכן של תוקפנות רעיונית, העלולה להביא להפרת החוק גם במבט לעתיד הקרוב, וככל שצפויים המהלכים המתוכננים הקשורים" – איפה? לא ברפורמה המשפטית, אין להם את האומץ. לא רק שאין להם את האומץ, הם בניגוד עניינים – "בהתנתקות".
"בהיות העבירות המיוחסות לעורר עבירות על רקע אידיאולוגי, יש בהן זרע פורענות להפרת חוק עתידית, המבקשת להשליט תפיסה רעיונית נתונה בכל מחיר, וגם במחיר עבריינות על החוק, תוך גרימת נזק ציבורי כבד לקרוב ולרחוק. תופעה זו של זרע פורענות אינה נשללת גם בקרב אנשים שהיו עד הנה" – אוה, זה חשוב, זה חשוב – "תופעה זו של זרע פורענות אינה נשללת גם בקרב אנשים שהיו עד הנה שומרי חוק ותרמו מכוחם ומכישוריהם לטובת הציבור והמדינה". כלומר, מה אומרים השופטים? נכון, יש כאלו אנשים פנטסטיים, מותקים, שאכפת להם מהמדינה, שתרמו מכוחם, ממרצם ומזמנם, אבל הם לא מעל החוק. הם לא מעל החוק. הם לא יכולים להפר את החוק. כך אומרים השופטים.
"על רקע האירועים והנסיבות המיוחדות של מהלכי התקופה האחרונה", אומרים השופטים, "יש לבחון את מעשיו של העורר וחבריו בראייה כוללת, ולהעריך את משמעותם מחד, תוך בחינת יסודותיהם לגופם, אך מנגד גם על רקע השפעתם הרחבה על הסביבה, ולאמוד את הסיכון הפוטנציאלי להישנותם ולהרחבת ממדיהם", כך אומרים השופטים. ואני שואל – ולא רק אני שואל, ציבור שלם שואל: איפה השופטים הללו היום? איפה פסקי הדין הללו היום כשמשבשים את המדינה ומודיעים מראש על השבתת המדינה, על יום השיבוש הלאומי? איפה הם?
אבל זה בית המשפט העליון, זה לא וסרלאוף. זה לא אני, נו.
בוא, נדבר, נדבר גם דברי תורה, אל תדאגו. תישארו איתנו, פרשת – – –
בעניין הצורך להתבונן במכלול האירועים, אפשר לראות – נדב טייכמן נגד מדינת ישראל.
"אי-אפשר לדון" – כך אומר בית המשפט העליון הנכבד.
"אי-אפשר לדון בעניינם של העוררים במנותק מאירועי הזמן והתקופה – – – אין המחאה מכשירה ביצוע עבירות פליליות" – אני יודע שחסימת כביש זו עבירה פלילית.
מירב, ביקשתי ממך לרחם עליי, לרחם עליי.
את בלי מיקרופון ואת מצליחה לדבר יותר חזק ממני.
"חובת הציות לחוק עומדת מעל כל המחלוקות וחלה על כולם באופן שווה, ובמסגרתה ניתן להביע עמדה או מחאה". רק במסגרת החוק. והחוק חל על כולם באופן שווה.
איזה יופי שלא השר וסרלאוף אומר את זה, כי אחרת הייתם מתרעמים עליי, אלא בית המשפט העליון אומר זאת. "לא ניתן", אומר בית המשפט העליון, "לא ניתן לחצות קווים אדומים תוך נשיאת דגל של השקפת עולם". בואו נראה, בואו נדבר על טיב האיזונים.
ידידיה ליבוביץ' נגד משטרת ישראל.
אומרים השופטים – בית המשפט העליון אומר כך: "בענייננו, מחומר החקירה עולה כי המעשים המיוחסים לעוררים הינם חמורים, וזאת במיוחד בימים אלה שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם – – – במקרה דנן, מחד גיסא, עומדת זכותם של העוררים לחופש הביטוי ולקיום מחאה" – זה מחד גיסא; "מאידך גיסא, המשיבה מבקשת לשמור על הסדר הציבורי ועל ביטחון הציבור הרחב. נראה אפוא כי באיזון הראוי בין ערכים אלה, ידה של המשיבה" – מדינת ישראל – "על העליונה, שכן לעוררים קיימת האפשרות לממש את זכותם לחופש הביטוי וכן להביע את מחאתם האידיאולוגית בדרכים מקובלות אשר אינן מהוות מטרד והפרעה לציבור ואינן מהוות סכנה לביטחון הציבור ושלומו, וזאת במיוחד בהתחשב באירועי הימים האלה". מדהים, מדהים.
ואני עוד פעם שואל, ואני אחזור ואשאל כל כמה זמן: איפה בית המשפט הנכבד היום? למה הוא לא מדבר בצורה כזאת היום? למה הוא לא מדבר כלפי אותם אלו שחוסמים כבישים ומשביתים את המדינה? זה מוכיח לנו, היא-היא הנותנת כמה נדרשת פה רפורמה כאשר 2.5 מיליון מצביעים רואים את זה, והם שומעים את ראש האופוזיציה יאיר לפיד מספר שיש אנשים אחרים ותקופה אחרת, ועוד חברת כנסת אומרת על חסימות הכבישים: לא נורא.
אני מוכן לא לחזור על זה אם אתם לא תחזרו על כל מה שאתם אומרים בוועדות.
אני רוצה להכין אתכם טוב, שייכנס לכם משהו לראש, בחייאת.
לא נכנס. אני חוזר עוד פעם ועוד פעם.
ביקשתי ממך. מירב, מירב, טובה אישית.
טובה אישית. תרחמי על הקול שלי.
הציפייה מגופי אכיפת החוק היא להגן על ערכי היסוד – – –
למותר לציין כי קו פעולה זה – – –
אה, אה, רגע, רגע. ברשותכם, כמעט שכחתי. כמעט שכחתי – – –
המסר שלכם הוא שהקול שלכם שווה יותר. העיקרון הדמוקרטי הבסיסי – כל קול לכל אדם, זה לא מקובל עליכם. אבל בואו נמשיך עכשיו, כי אני רוצה לדבר על אנשים לשיטתכם.
אה, רציתי לדבר על היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, איך הם דיברו בתקופת ההתנתקות.
היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז קבע – –
– – במענה לחברי כנסת שפנו אליו – חברי כנסת פנו אליו כי חסימת צירי תנועה מרכזיים אינה נכללת במסגרת חופש הביטוי. אני תופס את הראש. עוד פעם, היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, לימים היה שופט עליון, והוא אומר – הוא פשוט לא ידע שתהיה המחאה שלכם, הוא לא לקח את זה בחשבון, אז הוא דיבר בצורה גורפת, בלי כוכביות – והוא אמר: "חסימת צירי תנועה מרכזיים אינה נכללת במסגרת חופש הביטוי". את זה אמר מני מזוז.
מה הוא עוד הצהיר בכתבה ב-ynet ב-19 במאי 2005? הוא הצהיר כי יפעל ככל יכולתו לוודא כי הפרקליטות תנהג בחומרה במעשים שכאלה.
בפעם אחרת, ביחס לחומרה היתרה בחסימות תכופות ושיטתיות, הדגיש היועמ"ש מזוז דאז, הוא אמר כי הדברים עולים לכדי המרדה – אני מצטט אותו – "כשחסימות הכבישים לא נעשות כפעולה חד-פעמית אקראית אלא כפעולה שיטתית שחוזרת על עצמה בכל הארץ פעמיים בשבוע כדי למנוע ביצוע החלטות של הממשלה והכנסת" – אומר מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה דאז – "זו המרדה". הוא היה שופט עליון, היה יועץ משפטי לממשלה ב-2005. איפה היועצת המשפטית לממשלה? למה היא לא אומרת את זה? אולי החוק השתנה? אולי האנשים השתנו? זו בושה וחרפה, ועל זה הרפורמה.
שיש פה אנשים אחרים, שיש פה אזרחים סוג ב', שהקול שלהם שווה יותר.
אני לא צריך להאמין למה שאני אומר, הכול כתוב.
אוה, שי ניצן. שי ניצן, בואו נדבר על שי ניצן. בוועדת חוקה בכנסת הדגיש שי ניצן – אז הוא היה המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, הוא היה מעין פרויקטור ייעודי לנושא – הוא אומר כך: אין בכוונת מערכת אכיפת החוק לאפשר או להכיל חסימת כבישים. בכתבה ב-ynet מ-15 במאי 2005 הוא אמר: "נאפשר מחאה אך לא נסבול חסימת כבישים". איפה היום המשנה לפרקליט המדינה שיגיד את זה?
כל אלה הלכו בתלם על בסיס ההיגד העקרוני שסורטט בידי מערכת אכיפת החוק באמצעות היועמ"ש דאז מני מזוז, שאין שום קשר בין חסימת צירי תחבורה לבין חופש הביטוי וההפגנה.
היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז מאיים – הוא מאיים: עד 20 שנות מאסר לחוסמי כבישים. איפה היועצת המשפטית לממשלה שתגיד את זה היום? אולי היא נמצאת בניגוד עניינים? אולי היא תומכת במישהו באיזה צד מסוים – נחשו לבד איזה – ולכן היא לא אומרת את זה? והאזרחים רואים את זה ומתפלצים, ומשתגעים.
יכול להיות. אני אתייחס גם לזה. יש לנו זמן. לצד הדין הפלילי, הם אומרים, נדרשות זרועות אכיפת החוק להפעיל גם כלים אזרחיים. כן, דוח מבקר המדינה, דוח ביקורת שנתי 72א, פעולות המדינה להבטחת זכויותיה באמצעות אכיפה אזרחית, הדוח מדבר על כך שנדרשת, מעבר לאכיפה הפלילית, גם אכיפה אזרחית וליזום תביעות כספיות, תביעות כספיות של ממש, בגין התפרעויות ומחאות בניגוד לדין.
כולם, כל המערכות היו נגדנו בגוש קטיף. הם לא ידעו שכעבור קרוב ל-20 שנה הם יצטרכו לתת תשובות, אבל הם מעולם לא סיפקו תשובות, מעולם לא עניין אותם לתת תשובות, הם לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד. יש להם מאה אחוז סמכות ואפס אחריות. אפס אחריות.
היועץ המשפטי לממשלה דאז מנדלבליט, בשיכרון כוח הולך ברחוב, מרגיש – – –
בואי נספר את הסיפור, בואי נראה מה יש לך להגיד על זה, גברתי.
הולך ברחוב כאילו הוא עשוי מזהב. מגיעה אליו אישה, עוברת לידו – לא מטיחה בו מקל בראש, כמו שעשו לשר דיכטר – –
– – רק עוברת לידו, מסננת לעברו "פרשת משפטים – בושה".
אה, זה לא נכון. נו, באמת, לא צריך להיות – – –
אה, זה לא נכון, היא אומרת. בואו נשמע.
והמאבטח שליווה את מנדלבליט סיפר בעדות שלו שכך היה.
נכון. ועוצרים אותה מול חמשת ילדיה בשבת.
והשוטר אומר לה להתלוות לניידת, בגלל מה? בגלל שהיא סיננה לעבר מנדלבליט "פרשת משפטים – בושה". מה? מי זה מנדלבליט?
אני רק שואל: אתם יודעים, אם מנדלבליט היה חוטף על זה, אם הוא היה נותן את הדין, הייתי – – –
שנייה, אחר כך אני אענה על שאלות בהצבעה.
אני לא חושב שאני צועק לעומת מה שהיה פה קודם, אבל אני אנמיך את הקול כדי שתוכלו לשמוע.
לא שומעים. תשמעו, מה שהיה שם, זה מעיד על הכול, כי אז זאת הייתה עורכת דין, היא ידעה לפנות לתקשורת, אבל כמה מעשים כאלה ביום-יום קורים מתחת לאף שלנו, שפקידים מרגישים שהם על גג העולם והם יכולים לעשות מה שהם רוצים ולא לתת על כך את הדין? כמה? כמה סיפורים כאלה יש מתחת לשולחן, שעוברים לידנו, ואנחנו בכלל לא יודעים, כלפי אזרחים תמימים ומסכנים שהם סוג ב', שאף אחד לא סופר אותם? אבל אף אחד לא נותן את הדין. מנדלבליט – נפתח נגדו תיק? הייתה נגדו חקירה במשטרה? הוא הואשם במשהו על כך? בניצול כוח?
מי יחקור אותו, החברים שלו? זו הדמוקרטיה שאתם רוצים? דמוקרטיה שהכוח נמצא אצל כמה פקידים והם יכולים להפעיל אותו בצורה כוחנית ופוגענית?
זה מה שאתם רוצים? זו חזות הדמוקרטיה שלכם? לא, אני באמת שואל. לאן זה הולך? זה מה שאתם רוצים? שמחר פקידים יתחילו לעצור פה אנשים כי הם לא באו להם טוב בעיניים? "פרשת משפטים – בושה". אני מקווה שכשאני אומר את זה פה במליאה לא יעצרו גם אותי. יש להם כוח, יש להם יכולת. הם לא צריכים לתת את הדין אם נפלו טעות או איזה פגם או אם ההליך לא היה תקין. הם לא צריכים לתת את הדין לכלום. יש מישהו שממונה עליהם? שמפקח עליהם? מאה אחוז סמכות ואפס אחריות. זו לא דמוקרטיה. באמת, זו לא דמוקרטיה.
מה זה משנה? אני מדבר לגופו של עניין, כמו שאתה אמרת, לא לגופו של אדם. סיפרתי את המעשה שהוא עשה.
סיפרתי על המעשה שהוא עשה, נתתי דוגמה. נתתי דוגמה לשלטון של פקידים שלא חייבים דין וחשבון לאף אחד.
אני חוזר לאכיפה האזרחית, חוץ מהאכיפה הפלילית. הם נדרשו גם לאכיפה אזרחית על מנת – אני מצטט – "לשים קץ לזלזול של פורעי חוק ברשויות אכיפת החוק". הפרקליטות הגישה הליכים אזרחיים בגין מחאות ומאבקים דומים. במספר הזדמנויות הוגשו תביעות בגין נזקים או הוצאות שבהן נאלצה לשאת מדינת ישראל לצורך אכיפת החוק. בהתאם להצהרות השונות, נועדו תביעות אלו "ליצור הרתעה" – אני מצטט – "מפני הישנותן של הפרות חוק מסוג זה, הפוגעות בשלטון החוק, וכדי להשיב לקופת הציבור את סכומי הכסף האדירים שנאלצת המדינה להוציא" – כל השוטרים, כל האבטחה, כל המערך הזה. זה דורש, אז דרשו מהמפגינים לשלם מכיסם. איפה הם היום? למה לא דורשים היום מהמפגינים, מאלו שחוסמים כבישים, להוציא מכיסם?
למעשה, הוצהר מטעם הפרקליטות – אני מדבר על אז. אז והיום, זמנים אחרים – הוצהר מטעם הפרקליטות על כוונה להחמיר ולחדד את ביצוע התביעות במקרים שגרמו נזק כבד לציבור, תוך הצהרה כי – אני מצטט: "המדינה תמשיך להגיש תביעות יזומות נגד עבריינים במטרה להשיב לקופה הציבורית סכומים שנגזלו ממנה, זאת כחלק משינוי תפיסתי בתחום האזרחי, הדוגל בהפעלה של כלים מתחום המשפט האזרחי בנוסף לכלים הפליליים במטרה להילחם בתופעות עבריינות, בין היתר באמצעות פגיעה בכיסו של העבריין. עבודת הייזום של האכיפה האזרחית עומדת בבסיס האסטרטגיה של הפרקליטות. מגמה זו נמשכת בכל העוצמה, ותימשך ביתר שאת גם בעתיד".
הסמכות להעמדה לדין – חוק סדר הדין הפלילי דהיום מורה כי במסגרת חלוקת העבודה בין התביעה המשטרתית לפרקליטות, הפרקליטות היא זו שתטפל בעבירות של התקהלות אסורה לפי סעיף 151 לחוק העונשין, בעבירות התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין ובעבירות מניעת הוראות התפזרות לפי סעיף 156 לחוק העונשין, וכן ביחס להמשך התפרעות לאחר הודעת התפזרות לפי סעיף 155 לחוק העונשין. למותר לציין – – –
עוד מעט. למותר לציין כי אף עבירות אחרות הקשורות להתפרעויות ולשיבושים הקשורים הינן בסמכותה הישירה – של מי? – של הפרקליטות.
לשם דוגמה, במסגרת המחאה דווח על פעולות אלימות נקודתיות וקיצוניות במיוחד ביחס לארגונים אזרחיים הנחשבים כתומכי הרפורמה. במסגרת זו, כפי שדווח, פעלו עשרות אנשים תוך הסגת גבול ופרצו למשרדי פורום קהלת, ארגון מחקר המזוהה עם תמיכה ברפורמה, אטמו את דלתות המבנה והניחו בפתח הדלתות אשפה, שקי חול וגדרות תיל, ובתוך כך אף כלאו חוקרים אשר שהו באותו זמן בתוך המשרד.
אה, אז מותר לבוא ככה ולחסום את הדלת?
מיקי, אתה מתווכח על דברים שוליים. אני מדבר איתך על מהות.
מחאה אלימה זו, המהווה פגיעה בריונית וחמורה בעמותה אזרחית, ובכך – בליבת חופש הביטוי, הינה אך בבחינת המחשה למכלול האמור לכל מה שאמרתי לעיל. גם במחאה זו, ולצד דיווחים נקודתיים על מעצר במסגרת האירוע וכחלק מפינוי כליאת האזרחים במשרדים, לא דווח על כל צעד משמעותי שבוצע כנגד המעשים החמורים, ובכלל זאת ככל שידוע לי לא בוצעו שום מעצר ממושך ואף לא העמדה לדין ואף לא תביעה אזרחית.
בהזדמנויות רבות המרו המתפרעים את קול המשטרה ופעלו באופן אלים לחסום את הצירים מעבר להיתרים שניתנו להם. עצם האי-ציות להוראות הפינוי ואף מאבק זה או אחר עם הפינוי מהווים עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
בהקשר הזה ראוי להזכיר כי הפסיקה פירשה הפרעה לשוטר בפרשנות מרחיבה מאוד ביחס לאופן אכיפת עבירות המבוצעות במהלך המחאה. אמורים הדברים ביתר שאת לאור פרסום הנחיה מס' 42, מדיניות העמדה לדין בתיקים שנפתחו על רקע הפגנות או אירועי מחאה מיום 25 באוגוסט 2020. מה כתוב בהנחיה מטעם המשנה דאז נורית ליטמן ובאישור היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט? הודגשה חשיבות האיזון בין זכות המחאה אל מול "האינטרס הציבורי שבשמירה על ביטחון הציבור ורכושו, על שלטון החוק והסדר הציבורי". ההנחיה קובעת נסיבות נוספות שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על העמדה לדין, ובהן אופי ההפגנה ונסיבותיה, אשר ייבחנו לפי רמת האלימות שבה – כלומר מסתכלים על המכלול – היקפה של ההפגנה ומשכה, הקושי של השוטרים להשתלט על המפגינים – אלה דברים נוספים שמפעילים בשיקול הדעת בעת העמדה לדין – המידה שבה הופר הסדר הציבורי והנזקים שנגרמו בעקבות ההפגנה; מיקום ההפגנה – אם הוא מיקום בעל רגישות מיוחדת או עיתוי חריג שמקשה על המשטרה לשמור על ביטחון האזרחים, זה יהווה שיקול חשוב בהגשת כתב אישום – מידת הפגיעה בסדרי התנועה; הפגיעה ברכוש הציבורי; תכנון וארגון הפגנה שמתוכנן לבצע בה פעולות המהוות עבירה על החוק; שלהוב הנוכחים למעשים החורגים ממעשי מחאה לגיטימיים; התנהלות פסולה של שוטרים במהלך הפגנה; גיל החשוד; תיקים קודמים רלוונטיים ועוד.
בהנחיה צוין שבעת שקילת אפשרות הגשת כתב אישום, על הפרקליט לתת את דעתו לחשיבותה של מדיניות אכיפה אחידה, הן בהיבט של ההחלטות שהתקבלו ביחס לחשודים אחרים באותו אירוע והן ביחס להחלטות עקרוניות שהתקבלו ביחס לחשודים באירועי מחאה אחרים שבהם בוצעו עבירות בעלות אופי דומה.
הינה כי כן, ולאור בחינת נסיבות ההתפרעויות שלפנינו, כפי שציינתי, ובתוך כך גם היקפן, כמותן, איכותן, מידת הפגיעה הציבורית, מרכזיות הצירים – כן, איילון – תכיפותן וגם ייעודן, ומצהירים באופן מוצהר על שיבוש החיים, אין חולק שהנסיבות שלפנינו הינן הנסיבות הקלאסיות להפעלה משמעותית ורחבה של הכלים המשפטיים, ובהם העמדה לדין כנגד המתפרעים ויוזמי הפעולות. הרפיון והחידלון של האכיפה בפועל הם דבר שאין לתאר.
אז דיברנו על חומרת ההתפרעויות, ההמרדה ושיבוש החיים, הצגנו את ההלכה הפסוקה ביחס לאכיפת עבירות מעין אלה, דיברנו על מדיניות הייעוץ המשפטי והפרקליטות – איך הם פעלו במחאות עבר, במחאות דומות מהעבר – ועדיין לא התבשרנו על שום פעולה משמעותית מצד הייעוץ המשפטי לממשלה או פרקליטות המדינה. הדברים אמורים הן בתחום הנראות והדיון הציבורי, הן בתחום הצהרות ציבוריות, הן בתחום ההנחיות למשטרה והן בתחום הגשת תביעות והעמדה לדין בעבירות הכפופות לסמכותה. זאת, למרות הפן ההרתעתי הדחוף הנצרך לשם מניעת התפרעות והמרדה עתידיים. לשם ההשוואה, ולטובת קנה המידה, על פי הדיווחים השונים, בחסימות כבישים בתקופת ההתנתקות הוגשו עשרות ומאות כתבי אישום במהירות הבזק בתוך ימים ספורים. ככה, תוך יומיים הוגשו – כל הפרקליטות הייתה מגויסת, הגישו כתבי אישום אחד אחרי השני.
הוגשו גם כתבי אישום כלפי בני נוער קטינים, תוך נקיטת יד קשה כנגד המארגנים של המחאות, וגם ביצוע צעדים מקדימים למנוע אותם. 170 כתבי אישום נגד חשודים בחסימות כבישים. הפרקליטות ביקשה – אתה שומע, ניסים? 170 כתבי אישום של חסימות כבישים. הפרקליטות ביקשה נגד אותם 170 מעצרים עד תום ההליכים, לא פחות, בגלל שהם חסמו כביש. כך פורסם בעיתון גלובס.
בואו נדבר על מה עוד היה בתקופת ההתנתקות, והחור השחור של ימינו, שהמערכת שותקת, נאלמת, דומייה. מי נמצא פה בניגוד עניינים, אם כך?
אני רוצה לספר לכם כמה פעילי ימין – – –
414 פעילי ימין נעצרו השבוע על ידי – אנחנו מדברים על תקופת ההתנתקות, כן?
לפי אותו דיווח, 414 פעילי ימין נעצרו השבוע על ידי המשטרה בעקבות חסימות הכבישים ברחבי הארץ. כמחציתם, מחציתם, בני נוער – אם היא הייתה קצינת חינוך, יש לה קשר.
סליחה, אמרתי "ארבע מאות וארבע-עשרה", אומרים "ארבע מאות וארבעה-עשר". איך את לא מתקנת אותי? 414 פעילי ימין נעצרו השבוע על ידי המשטרה – –
לא עכשיו. זה לא עכשיו. זה היה בתקופת ההתנתקות, כשמערכת אכיפת החוק הייתה רמבו.
205 מפירי סדר הובאו להארכת מעצר בבתי המשפט. אני מדבר על אז, על אותה תקופה, 2005. הוגשו כ-65 כתבי אישום בהליך מזורז. איזו מערכת משומנת כשהיא רוצה לעבוד. במשטרה אומרים – בזמנו, אז, ב-2005 – כי הם שוקדים כעת על גיבוש 104 כתבי אישום נוספים.
"לבית המשפט לנוער בתל אביב" – דיווח ביחס לבני נוער על הגשת כתבי אישום רבים – – –
תאמיני לי שיהיה זמן, אני מחלק את הזמן, שליש, שליש, שליש.
יש לי, בטח. תראי, יש לי פה מלא – – –
"לבית המשפט לנוער בתל אביב" – אני מצטט – "הוגשו היום כתבי אישום נגד 16 נערים ונערות שנעצרו ביום שני בעת שחסמו את צומת מורשה. הם יואשמו בעבירה קלה יותר, של הפרת הסדר הציבורי. כולם, אגב, נתונים עדיין במעצר לאחר שלא הסכימו לחתום על התחייבות שלא להתקרב לזירות ההפגנות".
איפה מערכת המשפט היום? זה היה רק כלפי אזרחים מסוג מסוים, כמו שיאיר לפיד אמר בקולו: אנשים אחרים. איפה הפרקליטות? איפה מערכת אכיפת החוק כשרואים חסימות כבישים, כשחוסמים עורקים מרכזיים במדינה, כשמשביתים את החיים של האזרחים?
פרקליט המחוז בעצמו חתם על עררים הקשורים ביחס להמרדות, תוך טענה כי מארגני המחאות – תקשיב טוב – מסכנים את שלום הציבור בצורה מוחשית ומיידית. הוא מדבר על חסימת כבישים.
זה כמו הדף שהבאת לנאור שירי וגרמת לי לדבר במליאה שעתיים, עכשיו את צריכה להקשיב.
כן. אה, יש פה גם נאומים על המרדה. המדינה הגישה – – –
לא, אני לא אוכל את הראש, כי זה בדיוק – צריך להסביר לציבור על האכיפה הבררנית הזאת, על מה אנחנו מדברים, על מה הציבור כועס, למה הציבור מצפה מאיתנו לעשות את הרפורמה הזאת, כי צריך להציף את זה, צריך להגיד את זה, כמה הדברים היו חמורים, כמה נאבקו רשויות אכיפת החוק במקרים אחרים בהתפרעויות הכוללות חסימות צירים או בהמרדה לעשות כן כאקט פוליטי, עד כמה החשש מפגיעה בסדר הציבורי שימש בעבר כפרמטר מרכזי באכיפה פלילית.
דומה כי לשם ההמחשה ניתן להתבונן במקרה יחיד מתקופת ההתנתקות, שבו קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה וסירב לשחרר ממעצר את מי שעל פי החשד נאם על המרדה. כך הדגיש בית המשפט המחוזי: על אף שבמקרה המדובר נמצא כי המשיב "לא ביצע מעשים פיזיים ולא הוציא לפועל את דעותיו או רעיונותיו" אלא רק נשא נאום בנושא, "יש בו כדי ראיות לכאורה להוכחת עבירת המרדה". על כן, ועל אף שתוכנית ההתנתקות הסתיימה והיישובים פונו בפועל, נקבע כי אין לשחררו, מחשש לעידוד פעולות מחאה והפרת סדר ציבורי בניגוד לחוק.
אם כן, הדברים ברורים. בעבר במחאות מעין אלו נהגו רשויות האכיפה באופן נחרץ, החלטי ותקיף. פעולות אלו כללו מעצרים מניעתיים וגם פעולות קיצוניות במיוחד, הכול במטרה למנוע את שיבוש הסדר הציבורי. אם אני משווה את ההתנהלות האקטיביסטית של הייעוץ המשפטי לממשלה ושל הפרקליטות בתקופת ההתנתקות לרפיסות המאפשרת את המחוזות המחפירים מהשבועות והחודשים האחרונים, אנחנו מגלים תמונת מצב חמורה ומקוממת. ככל הידוע – – –
לשם ההשוואה לאכיפת ההתפרעויות שלפנינו – ככל הידוע, ובתום למעלה מעשרה שבועות של פגיעה תכופה וקיצונית בסדר הציבורי ובשלום האזרחים, על פי הדיווחים ביחס למאות, מאות אירועים משמעותיים, טרם הועמדו לדין מתפרעים, מארגנים, סרבנים או כל מיני ממרידים אחרים. למעשה, גם בפרסומים המזוהים עם פעילי המחאה עולה כי מתוך 166 עצורים במהלך כלל המחאה, לטענתם, לא הועמד לדין אף לא מתפרע אחד. שום תביעה אזרחית לא הוגשה, שום אכיפה, תביעות לאכיפה אזרחית לא הוגשו כלל וכלל.
ממילא, ובניגוד למדיניות שננקטה בעבר, כפי שהצגתי קודם ביחס למחאת ההתנתקות, לא בוצעו שום מעצרי מנע, לא נבלמו פעולות השחתה ושיבוש מבעוד מועד, ועל אף השקיפות הזחוחה של המבנה הארגוני, לא נעצר – או אפילו לא נחקר – ולו אחד מהמארגנים ומהמממנים הגאים של ההתפרעויות המאורגנות, לא בחשד להמרדה ולא ביחס לכל עבירה אחרת מסל העבירות הרלוונטי שהעמיד המחוקק. בהקשר זה יש להדגיש כמובן את חשיבות התזמון המהיר של נקיטת הפעולות לטובת ההרתעה, זאת בפרט לאור לוח הזמנים הפוליטי. נקיטת צעדים מאוחרים ומושהים כנגד אותם מתפרעים חוסמי כבישים וממרידים – אם יפעלו כלפיהם בשלבים מאוחרים, זה כמו אתרוגים אחרי סוכות.
אנחנו צריכים להביא צעדים – אני קורא מכאן, אבל אני חושב שהקריאה שלי תיפול על אוזניים אטומות של מערכת אכיפת החוק, שכנראה לקחה צד במחאה הזאת וצד פוליטי מול קואליציה ואופוזיציה, לצערי ולדאבוני. אפילו במובן ההצהרתי, של לקרוא למניעת הפרת החוק, למנוע הפרות חוק, לבקש מהציבור לא להשתתף במחאות אלימות, לא לחסום כבישים, אפילו הדברים האלה – – –
חברת הכנסת פנינה, את לא שמעת כל מה שאמרתי עד עכשיו, אז את חושבת שאני מדבר – – –
אני מדבר על היועצת המשפטית לממשלה, אני מדבר על פרקליט המדינה, כל מה שאמרו דאז, והיום הם נאלמים דום, והיום הם לא אומרים – – –
שלושה עניינים המחמירים במיוחד את מחדל הטיפול בהתפרעויות מצד המערכת המשפטית, אני רוצה לגעת בהם. העניין הראשון – המתפרעים מכתימים את המערכת המשפטית. לעיתים קרובות ציבור לא גדול מכתים ציבור גדול בהרבה. לא אחת טענו רבים שמיעוט המפר את החוק ביש"ע מכתים את כלל הציבור. כך גם כאן, ובמשנה תוקף: המתפרעים כורתים את הענף שעליו יושבים אותם הטוענים כי מחאתם נועדה לחזק את הדמוקרטיה. כבר ראינו שעמדת בית המשפט העליון היא שהתנהגות זו היא אנרכיה ולא דמוקרטיה. כך מכתימים המפגינים את כל מי שטוען נגד הרפורמה. זה העניין הראשון.
העניין השני – היחס המועדף לפורעים הוא בגדר אפליה פסולה ופוגע בעקרון השוויון. עוד פעם: העניין השני הוא היחס המועדף לפורעים, שהוא בגדר אפליה פסולה ופוגע בעקרון השוויון. אני חשבתי שיש באולם אנשים דמוקרטיים שימחו על האכיפה הבררנית, שימחו על פגיעה בעקרון השוויון. השוואת יחס המערכת לחסימת כבישים ואלימות מהשבועות האחרונים יוצרת מציאות של אכיפה בררנית ואפליה חמורה לטובת המתפרעים והאלימים דעכשיו, לעומת היחס לאותם מפירי חוק בתקופת ההתנתקות. כל מי שערך השוויון לנגד עיניו אינו יכול שלא להבין שהפרת עקרון השוויון על ידי המערכת המשפטית עצמה יכול להתפרש כאפליה מוסדית וכביזוי שלטון החוק.
והעניין השלישי, והוא חשוב לא פחות, זה החשש כי המערכת המשפטית מונעת משיקולים פסולים ומעמידה את עצמה בניגוד עניינים.
אני רוצה להזכיר חשש עקרוני נוסף הקשור למטרת ההתפרעויות. ההתפרעויות נועדו, על פי מה שהם מצהירים – – –
חסימות כבישים באיילון, לא ראית?
ההתפרעויות נועדו, על פי ההצהרות, לבטל הסדרים מוסדיים וחוקתיים אשר ממשלת ישראל פועלת להוציא אל הפועל, כהגדרתה, על מנת לרסן מעט את עוצמתה היתרה של מערכת המשפט ולתקן את איזוני הרשויות במדינת ישראל.
אם כן, מחאה העולה לכדי התפרעות וביצוע של פעולות חבלה במשק הישראלי – – –
יכול להיות שאני אחזור על זה. אם יהיה זמן, אנחנו נחזור. פעם עמד פה חבר הכנסת מתן כהנא וקרא את מגילת העצמאות איזה 20 פעם.
אני מוכן לערוך לכם מבחן אם אתם תשתפו פעולה.
אם כן, מחאה העולה לכדי התפרעות וביצוע פעולות חבלה במשק הישראלי ובהתנהלות התקינה – באופן שבעבר הביא לריסון קפדני ולנקיטת הליכים משפטיים רחבים – עלולה ליצור, חלילה, מצג כאילו ביסוס כוחם של בית המשפט העליון ושל מערכת המשפט אינו נשען על המנגנון הדמוקרטי, אלא על כידוני פעולות לא חוקיות כגון סרבנות, איומים והמרדה. אם כן – – –
עוד מעט, עוד מעט נסיים את השליש הראשון.
אם כן, אף לדעת מי שסבור שאין מניעה בקבלת החלטות הקשורות לרפורמה מצד הייעוץ המשפטי – –
– – ודאי שיש להקפיד על אכיפה שוויונית ולהישמר היטב ממראית עין ביחס לניגוד עניינים שמשפיע על פעולות הייעוץ המשפטי ומערכת המשפט. ניגוד שכזה עלול להביא לפגיעה חמורה באמון הציבור, וגם לירידת קרנה של מערכת המשפט בראי הבין-לאומי.
אני חושב שבסוף, כשאזרחי ישראל מסתכלים על המצב, וכשהמצביעים שלנו, התומכים שלנו, שרצו את הרפורמה המשפטית הזאת בגלל כל מה שתיארתי כאן, בגלל אותה אכיפה בררנית ואי-שוויוניות, כשמשתמשים מצד אחד ביד ימין בדמוקרטיה ומצד שני פוגעים בדמוקרטיה – אי-אפשר להגיד שאתם נלחמים למען הדמוקרטיה. ולכן הרפורמה הזאת כל כך חשובה – –
– – וכל כך קריטית למדינת ישראל.
עכשיו נעבור לנושא השני שרציתי לדבר איתכם, החוסן הלאומי.
בשנת 2012 ו-2016 מדינת ישראל מדדה את חוסנה הלאומי, והתגלו פערים חברתיים – עד שאני מדבר חברתי, עד שאני מדבר משהו שנוגע לכולנו – – –
מירב, כבר אמרתי לך, אני עם שני מיקרופונים לא מצליח להגיע לקול שלך בלי מיקרופון.
עוד לא סיימתי, יש לי עוד הרבה מה לומר. יש לי שלושה נושאים חשובים, ודיברתי עד עכשיו רק על הנושא הראשון.
פערים חברתיים עצומים בין הפריפריה למרכז הארץ, וזה כמעט בכל פרמטר – – –
כמה רופאים לנפש – אני תכף אדבר על הביקור שלי בארצות הברית – –
– – בניו ג'רזי, להבאת רופאים לישראל. אירוע מאוד מאוד חשוב ומכונן. אני עושה לך בוחן, מירב: כמה רופאים ל-1,000 נפש יש במרכז הארץ, בגוש דן? לא מקשיבה. 5.5. 5.5 רופאים ל-1,000 נפש במרכז הארץ. כמה בנגב ובגליל? כמה בגליל? זה פחות – רק 1.8.
נורא ואיום. יש פערים בחינוך, בתעסוקה, בהשכלה, בתרבות, כמעט בכל פרמטר. והתפקיד שלנו זה לצמצם את אותם פערים חברתיים הללו ולתת שוויון הזדמנויות לכולם.
כשאני שומע, ואני שומע, על זוג צעיר שגר בבאר שבע ונוסע כל יום ברכבת לתל אביב לעבודה וחוזר לבאר שבע – זה דבר שהוא לא תקין.
כי אנחנו רוצים לייצר להם תעסוקה בנגב. אני רוצה שבאר שבע תהיה עיר עצמאית – –
– – שהיא לא ניזונה מהמרכז, שהיא יכולה להתקיים בצורה עצמאית בכל הפרמטרים הללו. צריך להשקיע בנגב ובגליל. עכשיו בואו נדבר על המצב – – –
אני מספר לכם על הבעיות. עכשיו, אני רוצה לספר לכם על המצב של התושבים היהודים בלב הגליל, אני הזדעזעתי לגמרי.
14% יהודים בלב הגליל, זה דבר שהוא לא ייאמן. וזה נובע מכך שחנקו את ההתיישבות היהודית ולא אפשרו להם בנייה, וועדות הקבלה מנעו מהם להביא עוד משפחות. כל כך הרבה דברים שאנחנו צריכים לתקן עכשיו, ולהשקיע בפריפריה: לא רק להביא לשם עוד חינוך ועוד תרבות והשכלה והזדמנויות – אנחנו צריכים להרחיב את ההתיישבות, להביא עוד משפחות. להביא עוד משפחות זה באמת כולל את הכול, את כל הפרמטרים. לא רק נושאים חברתיים, אלא גם התיישבות. ההתיישבות היא הציונות של ימינו.
אני רוצה קצת לקרוא תהילים, ברשותכם, רגע, לרפואת אבי מורי, שמאושפז כרגע בבית החולים, ואולי פה תצטרפו אליי.
– – כדי להגיד כמה פרקי תהילים לרפואת אבי מורי שמאושפז בבית החולים כרגע, בתוך שאר חולי ישראל וכל החולים בבתי החולים, שהקדוש ברוך הוא ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל. "שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני. ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים. אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר. רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך – –"
"– – יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם".
אמרתי. אמרתי לרפואת אבי מורי בתוך שאר חולי ישראל.
"שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ה' נלך. עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו. ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להדות לשם ה'. כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דויד. שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך".
אתם יודעים מה? אלו פסוקים מאוד מאוד מרגשים. אבל אני חייב לומר משהו א-פוליטי.
א-פוליטי. אני חושב שיש איזשהו מקום בעולם – –
– – מקום בעולם, איזשהו מקום – – –
עכשיו אני אומר לכם. איזשהו מקום שנמצא שם בלב פנימה, שהוא מעל כל המחלוקות ומעל כל האידיאולוגיות וההשקפות – בסוף זה הדבר הזה שאנחנו אחים, ושאנחנו עם אחד ומשפחה אחת גדולה, וצריכים ללמוד לחיות ביחד ולהסתדר ביחד. לפני שאנחנו מדברים על אויבינו מבחוץ, אנחנו צריכים לנהוג בהגינות ובכבוד אחד כלפי השני, ולדבר בצורה מכובדת וראויה גם בתוך הבית הזה. אני יודע שזה קשה לפעמים, ואני יודע שלפעמים בלהט הדברים אנשים צועקים ונכנסים לפינות ולפסים אישיים. אבל זה המבחן שלנו. כשהציבור מסתכל בבית ורואה אותנו שאנחנו עובדים על המידות ומשתדלים לכבד אחד את השני למרות המחלוקות, בסופו של דבר זה מקרין החוצה. בסופו של דבר זה מקרין החוצה, זה משפיע. זה משפיע על השיח בחוץ. הצד השני של זה הוא שאם אנשים פה בבית הזה – ועוד פעם, אני בכוונה לא אומר איזה אנשים, ואני גם לא חושב עכשיו על אנשים מסוימים, אבל מדבר על כולנו כמליאה, או ברובד הרחב יותר כחברה, כמייצגים פה את החברה בישראל. אם אנחנו יודעים לדעת לשים את הגבול בין האישי לאידיאולוגי ולבוא ולקיים דיון אמיתי ושיח מכבד, לא סביב הרפורמה דווקא, סביב זה שאנחנו יכולים לשבת ולדבר אחד עם השני, סביב זה שיש לנו מדינה משותפת ויש לנו חזון משותף ואנחנו רוצים להיות אור לגויים ולהיות מעצמה חזקה, ולבנות פה חברה טובה שנותנת פה שוויון הזדמנויות לכולם, ומאפשרת ויודעת לחיות אחד עם השני, ולייצר פה חברת מופת כזאת – אני חושב שבסוף זה תלוי בנו בהרבה מובנים, בחברי הכנסת שנמצאים כאן, בבית הזה. אם נדע לעשות זאת ולעבוד על המידות שלנו, אזי זה יקרין החוצה. רק זה יכול להיות גורם מרכזי להרגעת הרוחות.
עכשיו מה שאמרתי מתחבר לי לפסוקים. "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" – אחיי ורעיי זה גם באופוזיציה וגם בקואליציה. "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" – בירושלים – "למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך". "אבקשה טוב לך" – אבקשה טוב.
אמרתי תהילים, בתוך שאר חולי ישראל. אמרתי, לא היית פה.
"אבקשה טוב לך" – לבקש טוב למען אזרחי מדינת ישראל, כי באמת אני לא חושב שיש פה אנשים ששונאים את המדינה – חבריי באופוזיציה – ששונאים את המדינה. אני יודע שהם לא חושבים כמוני, אני יודע שיש בינינו מחלוקות תהומיות. אבל עדיין צריך תמיד לזכור שאנחנו אחים, שבני שבט אחד אנחנו. אנחנו צריכים לחשוב על המאחד ולפעול למען האחדות בתוכנו, והכול מתחיל ביחסים האנושיים שבין חברי הכנסת ובעבודת המידות של כולנו.
אני אעבור לפרק תהילים הבא. פרקי תהילים זה דבר שמאוד מאוד נצרך בימינו. ברוח התקופה, ברוח הימים, נכוון שיהיה לאחדות ישראל וכמובן לרפואה שלמה לכל החולים. "שיר המעלות אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים".
"הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלוהינו עד שֶׁיְּחָנֵּנו. חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. רבת שבעה לה נפשנו – –"
"– – הלעג השאננים הבוז לגאיונים". חבר הכנסת שטרן, תכף תגיד לי: אל תראה אותי ככה.
אני האחרון שיתחיל לחלק ציונים לאנשים על היהדות שלהם.
הרגע נתתי הקדמה כל כך גדולה וחשובה כדי לתת פה מסר של אחדות. לא צריך לחפש איפה – – –
זו בדיוק הבעיה, חבר הכנסת שטרן. הבעיה היא שאתם חושבים שאחדות תלויה באחידות.
אחדות לא תלויה באחידות. אפשר לחשוב אחרת, אפשר לא להסכים, וטוב שכך.
מה שכן, צריך לדעת לכבד, גם אם לא מסכימים.
"שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל".
"לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם".
"נפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ".
עוד פסוק. זה חשוב. עוד פסוק חשוב. לאן היא הלכה?
"שיר המעלות. הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב. ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם. כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם. והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל". ביום שכולם עולים לירושלים, אז אנחנו מקריאים הרבה פסוקים על ירושלים, אולי מירושלים נזכה לאחדות, עיר שחוברה לה יחדיו.
תכף אני אעבור לפסוקים שחברת הכנסת טלי גוטליב נתנה לי לקרוא, אבל לפני זה יש כמה פסוקים יפים.
"שיר המעלות בשובה ה' את שיבת ציון היינו כחלמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב. הזורעים בדמעה ברנה יקצרו. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברנה נושא אלֻמתיו".
אני ממש צריך לדייק פה בפסוקים, כי אבא שלי היה מאוד מקפיד איתי על זה. אני אקרא עוד פסוק, אחר כך נעבור קצת לדרום תל אביב. נקרא עוד כמה פסוקים, נסיים את שיר המעלות ואחר כך נעבור לדרום תל אביב.
"שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא. הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם. לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער. שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו".
"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך. הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל". אני מאחל לכל עם ישראל, בעזרת השם. אני רק אומר שכל התהילים פה מוקדשים לרפואת כל החולים וכמובן לאחדות ישראל.
"שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל. רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי. על גבי חרשו חרשים האריכו למעניתם".
"ה' צדיק קצץ עבות רשעים. יבשו ויסגו אחור כל שנאי ציון".
"יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש. שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר. ולא אמרו העברים ברכת ה' אליכם ברכנו אתכם בשם ה'."
שומע, היושב-ראש? תשמע. אדוני היושב-ראש, פעם באו לרב קנייבסקי. לפי מה ששמעתי, הייתה לו קבלה שכל מה ששואלים אותו הוא עונה, הוא משיב. אז שאלו אותו איזה פסוק מתחיל בשתי אותיות, אחר כך בשלוש אותיות, בארבע, לפי המילים. אז הוא אמר ישר: "על גבי חרשו חרשים האריכו למעניתם". זה פסוק שמתחיל בשתי אותיות – על; גבי – שלוש; חרשו – ארבע; חרשים – חמש; האריכו – שש אותיות; למעניתם – שבע אותיות. זה הפסוק היחיד שמתחיל בשתיים, שלוש, ארבע, חמש אותיות. הוא היה גאון. בא אליו פעם תלמיד, ילד, בחדר – – –
אני רק בנושא השני, יש לי עוד חמישה נושאים.
בקיצור, בא אליו ילד אחד בחדר, שאל אותו מה המילה הכי ארוכה בתפילת ערבית. אז הוא הסתכל ככה וישר אמר – – –
אז הילד בא אליו ואמר לו: מה המילה הכי ארוכה בתפילת ערבית? אז הוא אמר "במשמרותיהם". ככה, בשנייה אחת שלף לו את זה, יותר מהיר מגוגל.
בוא נמשיך. "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. ה' שמעה בקולי תהיינה אזניך קשבות לקול תחנוני. אם עונות תשמר יה ה' מי יעמד. כי עמך הסליחה למען תורא. קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לה' משמרים לבקר שמרים לבקר. יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו".
עכשיו אנחנו נקרא פרק קל"א, שאת זה אני ממש מתפלל כל יום, אתה יודע. חשוב להתפלל על כך, במיוחד כשאתה מגיע לאיזושהי משרה ציבורית, ויש אנשים שיש להם נטייה לחשוב שאם הם הגיעו למשרה הזאת, אז הם יכולים להרשות לעצמם קצת להתנפח וקצת להרגיש את עצמם, אז צריך תמיד לעבוד על מידת הענווה. הוא אומר כך: "שיר המעלות לדוד, ה' לא גבה לבי ולא רמו עינַי, ולא הלכתי בגדֹלות ובנפלאות ממני. אם לא שִויתי ודוממתי נפשי כגמֻל עלי אמו, כגמֻל עלַי נפשי. יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם". בחסידות אומר המשנה ברורה: שיוויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול. זה כלל גדול. ממש לחשוב תמיד שמלך מלכי המלכים נמצא מעליך, ורואה את המחשבות שלך ואת הדרכים שלך ואת המעשים שלך. אז בחסידות אומרים: אם לא שיוויתי – ודוממתי. אם אני לא במציאות של שיוויתי, אני במצב של דום – ודוממתי. דום רוחני, של עיוורון.
הפרק הבא: "שיר המעלות, זכור ה' לדוד את כל עֻנותו. אשר נשבע לה', נדר לאביר יעקב. אם אבֹא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועׇי. אם אתן שנת לעינׇי, לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לה', משכנות לאביר יעקב. הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. נבואה למשכנותיו נשתחוֶה להדֹם רגליו. קומה ה' למנוחתך אתה וארון עֻזך. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך. אם ישמרו בניך בריתי ועדֹתי זו אלמדם, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. כי בחר ה' בציון אִוׇה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אִוִתיה. צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם. וכהניה אלביש ישע, וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בֹשת, ועליו יציץ נזרו".
עכשיו אני עובר לפרק שאני אוהב אותו במיוחד. הייתי גם שר אותו, אבל אחרי – כמה זמן אני מדבר?
אז אין לי כבר קול. שמעו את פרק התהילים הזה, שהוא חשוב במיוחד בימים אלו. אתה שומע, חבר הכנסת כהנא? "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן, זקן אהרן שיֹרד על פי מִדותיו. כטל חרמון שיֹרד על הררי ציון, כי שם צוׇה ה' את הברכה, חיים עד העולם. שיר המעלות, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העֹמדים בבית ה' בלילות. שאו ידֵכם קֹדש וברכו את ה' . יברכך ה' מציון עֹשה שמים וארץ".
אז זה עתה סיימנו את 15 פרקי שיר למעלות. יכול להיות שאנחנו עוד נחזור לתנ"ך, אני רק התחייבתי לחברת הכנסת גוטליב שאני אקריא.
אגב, את יודעת, פעם אמר לי סגן ראש העיר ירושלים אריה קינג שכל יום שני זה יום חג בשבילו.
לא, סליחה, יום שלישי זה יום חג בשבילו.
רגע, רגע, רגע, אני התבלבלתי. תסלחו לי. איזה יום? יום שני.
חנוכת הבית לדוד: "מזמור שיר חנֻכת הבית לדוד. ארוממך ה' כי דִליתני, ולא שִמחת איבַי לי. ה' אלהָי שוַעתי אליך ותרפאני. ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מיׇרדי בור. זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קׇדשו. כי רגע באפו, חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבֺּקר רִנה. ואני אמרתי בשלוִי בל אמוט לעולם. ה' ברצונך העמדתה להררי עֺז, הסתרת פניך הייתי נבהל. אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן. מה בצע בדמי, ברדתי אל שחת, היודך עפר, היגיד אמתך. שמע ה' וחׇנני, ה' הֱיה עֺזר לי. הפכת מספדי למחול לי, פִתחת שקי ותאזרני שמחה – –"
"– – למען יזמֶרך כבוד ולא ידֺם, ה' אלהַי לעולם אודךׇּ". רואים פה את הניגודיות, איך הכול כמו שהוא מתאר פה.
"העלית מן שאול נפשי, חייתני מיׇרדי בור".
"הפכת מספדי למחול לי" – מאחל לכל עם ישראל. "פִתחת שקי ותאזרני שמחה".
אני אקרא. רגע, אני רציתי להתייחס גם לדרום תל אביב. אני אקרא גם אותו, ואחר כך, בסדר, חברת הכנסת גוטליב? ברשותך. עוד פרק אחד, ואחר כך נדבר קצת על דרום תל אביב, או הרבה. אחר כך אפשר גם לחזור לתנ"ך.
"למנצח מזמור לדוד. בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם בצדקתך פלטני. הטה אלי אֺזנך מהרה הצילני היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני. כי סלעי ומצודתי אתה ולמען שמך תנחני ותנהלני. תוציאני מרשת זו טמנו לי כי אתה מעוזי. בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת. שנאתי השֺמרים הבלי שוא ואני אל ה' בטחתי. אגילה ואשמחה בחסדך, אשר ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי. ולא הסגרתני ביד אויב, העמדת במרחב רגלָי. חׇנני ה' כי צר לי, עששה בכעס עיני, נפשי ובטני. כי כלו ביגון חיי, ושנותי באנחה כשל בעֲוֺני כחי ועצמַי עששו. מכל צֺררי הייתי חרפה ולשכני מאֺד ופחד למיֻדעָי, רֺאַי בחוץ נדדו ממני. נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אֺבד. כי שמעתי דִבַת רבים מגור מסביב בהִוָסדם יחד עלי לקחת נפשי זמָמו. ואני עליך בטחתי ה', אמרתי אלהי אתה. בידך עתֺתי, הצילני מיד אויבי ומרֺדפי. האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך. ה' אל אבושה כי קראתיך יֵבֺשו רשעים ידמו לשאול. תאלמנה שפתי שקר, הדֺברות על צדיק עתק בגאוָה ובוז. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחֺסים בך נגד בני אדם. תסתירם בסתר פניך מרֻכסי איש, תִצפנם בסכה מריב לשֺנות. ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור. ואני אמרתי בחׇפזי נגרזתי מנגד עיניך אכן שמעת קול תחנונַי בשַועי אליך. אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נֺצר ה' ומשלם על יתר עֺשה גאוָה. חזקו ויאמץ לבבכם כל המיַחֲלים לה'".
כמדומני שהוא אומר את זה על הזמן שהוא בורח מאבשלום בנו, שכולם רוצים לפגוע בו, שעשו יד אחת עליו.
עכשיו נדבר על דרום תל אביב. אני רוצה לדבר קצת על המסתננים. כאמור אני תושב של דרום תל אביב כמעט עשור. אשתי נולדה, גדלה בדרום תל אביב. הבן שלי הוא כבר דור רביעי שגר בדרום תל אביב, דור רביעי במשפחה שגרים בה בדרום תל אביב.
אני רוצה לדבר על כמה הנחות מוצא מרכזיות כלפי המסתננים. דיברתי על זה בקטנה ממש פעם אחת אבל לא העמקנו בנתונים.
אני שליח ציבור בימים הנוראים. אני שליח ציבור בימים הנוראים, וכשיש את התפילה של שליח הציבור במוסף "הינני העני ממעש", אני תמיד אומר: הינני העני ממעש, אבל באתי. מרבית המסתננים אינם פליטים על פי אמנת האו"ם – אלה נקודות מוצא, אי-אפשר להתווכח על זה, זו המציאות כרגע. נקודת מוצא אחת: מרבית המסתננים אינם פליטים על פי אמנת האו"ם לפליטים, ובתנאים המתאימים יכולים לשוב למדינות המוצא. זה מעניין, זה חשוב, אלה נתונים, אגב, של המרכז למדיניות הגירה ישראלית, חוברת שלהם מיוני 2018. נקודת מוצא שנייה: אפשרות היציאה העצמאית למדינות שלישיות עדיין קיימת, ובכל מקרה ניתן למצוא הסדרים עם מדינות אחרות. נקודת המוצא השלישית: מדיניות הממשלה הביאה ליציאה משמעותית של מסתננים מישראל, רובם למדינות מוצאם. הקטנת התמריצים להמשך השהייה בישראל תביא לעזיבה, ומנגד הגדלת התמריצים להמשך שהייה בישראל תביא להשתקעות ואף לחידוש זרם הסתננות. אלו דברים פשוטים, אם אתה נותן לבן אדם מענקים ותמריצים, הוא מגיע. אם אתה מונע ממנו את זה, הוא הולך.
הלאה, גדר הגבול עם סיני לא יכולה לעצור לחלוטין הסתננות יבשתית, ואין לה כל תרומה למניעת הסתננות דרך הים – המאפיינת את מרבית ההסתננות הלא-חוקית בעולם. קליטת מסתננים תגרור, מטבע הדברים, איחוד משפחות. המאפיינים הדמוגרפיים של אוכלוסיית המסתננים, המורכבת בעיקר מגברים בגילאי 25 עד 34 – – –
היא רוצה לצאת, אבל היא חייבת להגיד משהו לפני שהיא יוצאת.
המאפיינים הדמוגרפיים של אוכלוסיית המסתננים, המורכבת בעיקר מגברים בגילאי 25 עד 34, מהווים פוטנציאל גידול אוכלוסייה משמעותי מאוד בתוך זמן קצר. נקודת מוצא, הנחת מוצא נוספת: במרביתן המוחלט של מדינות המערב מהגרים נוטים להתרכז בשכונות מצוקה, ולכן פיזור יעיל הוא לא אפשרות ריאלית. שכונות מצוקה כאמור, מי שמגיע לדרום תל אביב יכול לעבור בשכונת נווה שאנן, וחוץ מלהחתים דרכון יש שם נראה לי את כל הנתונים למובלעת אפריקאית בלב תל אביב, מרחק חמש דקות מאלנבי; מציאות מזעזעת לא רק בגלל המסתננים, אלא בגלל שזה הפך להיות ממש החצר האחורית של מדינת ישראל: נרקומנים, לא עלינו זנות, פשע, סמים, הומלסים. לשם המסתננים מגיעים. היו מביאים אותם, הם היו עוברים את הגדר, הגדר הייתה חצי מטר, והם היו פשוט מדלגים מעליה, עולים בחזרה, ומביאים אותם באוטובוסים לדרום תל אביב. המציאות הזאת, גם את זה אנחנו רוצים לתקן במסגרת הממשלה, ואנחנו מקווים שבקרוב נהיה אנשי בשורה לתושבי דרום תל אביב ולאזרחי מדינת ישראל בכלל. תודה רבה לכל מי שהקשיב והאזין, אני סיימתי.
אין לי בעיה, הייתי באמצע נושא מאוד מאוד חשוב. הייתי באמצע נושא מאוד מאוד חשוב.
לא, לא, לא, לא, טלי, אנחנו כבר אמרנו פרקי תהילים. אמרתי את כל פרקי שיר המעלות.
התפללנו ביחד כאן על חולי עמך בית ישראל, ואמרנו תהילים גם לרפואת דוד חיים בן שרה בתוך שאר חולי ישראל. אני התחלתי לדבר על סוגיית דרום תל אביב ודיברתי על כך שהמסתננים, לפני הגדר היו עוברים את הגבול והיו שולחים אותם באוטובוסים, לאיפה? לדרום תל אביב, המקום הכי קל, האזרחים הכי שקופים שיש. שם הם היו מתמקמים ונמצאים שם והפכו להיות החצר האחורית.
אוכלוסיית המסתננים, ברובה חסרת השכלה וכישורים מקצועיים ולכן תשתייך לעשירוני ההכנסה הנמוכים של החברה הישראלית. קליטת המסתננים תעלה לקופת המדינה במשאבים רבים במשך שנים רבות, כלכלית. כל החלטה – זו הנחת מוצא שמינית, למי שעוקב – כל החלטה בסוגיית המסתננים תהווה תקדים בעל השפעות רוחב גם על שאר אוכלוסיית המהגרים הלא-חוקיים בישראל, שמונה היום כ-100,000 איש לפחות.
נקודת מוצא נוספת – אלה נקודות מוצא שאין עליהן עוררין, אי-אפשר לחלוק על כך: קליטת המסתננים לא תביא להקלה בלחץ הפוליטי והחיצוני על ישראל מצד גורמים רדיקליים אלא תהווה נקודת מוצא לדרישות נוספות. איזה דרישות נוספות? איחוד משפחות, זכויות סוציאליות. מה שיקרה עם הזמן זה שבסוף גם הם יבקשו גם זכויות פוליטיות. יש גופים, כן, ארגונים במדינת ישראל היום, שזה התפקיד שלהם. כחלק מהמאבק למדינת כלל אזרחיה הם פועלים לאזרח את אותה אוכלוסייה, אוכלוסיית המסתננים כאמור.
נקודת מוצא עשירית: הצמיחה הכלכלית המרשימה של ישראל הפכה אותה ליעד מושך להגירה לא חוקית מסוגים רבים, כולל הסתננות. אין מתווה קסם להתמודדות עם התופעה ועל מקבלי ההחלטות – קרי, אנחנו, בתקווה שבג"ץ לא יפריע – עלינו להבין שיש צורך במדיניות מתמשכת וארוכת טווח. כל ניסיון לעשות קיצורי דרך סופו להיכשל ואף להחמיר את המצב. אני מזכיר עוד פעם, מדובר פה על מסמך של המרכז למדיניות הגירה ישראלית. אגב, היה את חוק הפיקדון, שנפסל. זה באמת גרם להרבה מסתננים לעזוב, ובג"ץ פסל אותו בתקופת הקורונה.
בואו נדבר על גודל האוכלוסייה ועוד על אוכלוסיית המסתננים. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה נכון לינואר 2018, כי המסמך הוא מ-2018, בישראל שוהים היום 36,630 מסתננים: 72% מהם נתיני אריתריאה, 20% מהם אזרחי סודאן. האומדן של רשות האוכלוסין וההגירה אינו כולל ילדים שנולדו בישראל – –
לא, אמרתי קודם שאני הבאתי את ההתחלה, ועכשיו אני אומר מההתחלה ואני מביא גם את ההמשך, כל הכבוד.
– – מסתננים שלא תועדו בעת ההסתננות לישראל ולאחריה – וזה מי שלא נכלל באותה כמות מסתננים שציינתי – וגם קשרי משפחה בין המסתננים לבין שוהים בלתי חוקיים שנכנסו לישראל כתיירים או כעובדים זרים ולא יצאו ממנה לאחר תום תוקף האשרה.
בואו נדבר על ילדים שנולדו בישראל. לפי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הממ"מ, המבוסס על נתוני טיפת חלב בעיר תל אביב בתחילת שנת 2016, טופלו בתחנות טיפות חלב 3,343 ילדי מסתננים בגילאי אפס עד שש. בהתחשב בכך שלפי אותם נתונים חל גידול של מאות ילדים בשנה ובהתבסס על כך שלפי אותו מחקר מרבית המסתננים בישראל אינם חיים בדרום תל אביב, ניתן להסיק כי נכון להיום שוהים בישראל בין 6,000 ל-8,000 ילדי מסתננים שנולדו בישראל, על פי ההערכות. זה מ-2018, אני צריך להשיג את הנתונים של היום, זה מלפני חמש שנים.
אגב, רון, חידון: כמה כיתות א' של ילדי מסתננים היו בדרום תל אביב לפני שנה? אתה יודע את זה?
22 כיתות א'. לפני חמש שנים, כשהגענו לישיבת עוז ואמונה, כשהקמנו את ישיבת עוז ואמונה, חיפשתי ילדים בתל אביב, ילדים בשכונת נווה שאנן. כן, זו, הישיבה בנווה שאנן. אז חיפשתי שם ילדים, לעזור להם לבר-מצווה, ילדים שצריכים עזרה בשיעורי בית והכול, וגיליתי שיש שני ילדים מתחת לגיל 18 בשכונת נווה שאנן. היום יש שם קצת יותר, כי הגיעה קהילה חדשה. נוספים, ברוך השם. גם לשם, ברוך השם, מגיעות משפחות למרות שזה קשה מאוד, ועל כך גם הערכתי.
לא סיימתי. על פי הערכות ארגוני הנשים ובתוכם שדולת הנשים בישראל והמרכז לנשים אריתריאיות, נכון ליולי 2017 מספר הילדים עמד על 8,000.
יש גם מסתננים שלא תועדו. במהלך השנים קבעו נציגי המדינה בהזדמנויות שונות כי המספר הרשמי של המסתננים המופיעים בנתוני רשות האוכלוסין וההגירה אינו כולל מסתננים שלא תועדו בעת כניסתם לישראל. מסתננים אלו שוהים במרכזי הערים, ובעיקר בפזורה בנגב ובכפרים ערביים, ללא תיעוד. ההערכות לגבי שיעורם נעות בין אחוזים בודדים מתוך מספר המסתננים הרשמי לבין עשרות אלפי מסתננים נוספים השוהים בישראל ללא תיעוד. אף שמדובר בהערכות ואין מספרים רשמיים, ניתן למצוא תיעוד מוגבל לקיומם של מספר מסתננים לא רשומים בקובץ נתוני זרים של רשות האוכלוסין וההגירה, שבו מופיע מספר המסתננים שאותרו בארץ בכל שנה. לא מדובר אומנם במספרים גדולים של מסתננים שאותרו בתוך ישראל ולא תועדו, ובכל זאת קרוב ל-250 מסתננים לא מתועדים נתפסו בישראל למרות שלא התקיימו מבצעי אכיפה משמעותיים במהלך השנים, ודאי שלא מחוץ לתל אביב.
לפיכך ניתן להעריך כי קיימת אוכלוסייה לא מבוטלת של מסתננים שאינה נכללת במספרים הרשמיים. הערכה זו משותפת גם לרשות האוכלוסין וההגירה, שכן המתווה המקורי שנועד לחתימה מול האו"ם כלל תחשיב של 39,000 מסתננים, מספר גבוה מהמספר הרשמי, לא כולל ילדים. אמרנו שהמספר הרשמי – לך תמצא את זה עכשיו.
משהו כמו 36,000, משמע שזה יותר.
בואו נדבר על קשרי נישואים. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל נמצאים עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים שהאשרה שלהם פגה, מתוכם גם אלפי אזרחי אתיופיה שהגיעו לישראל כתיירים או כעובדים זרים ולא יצאו ממנה. במהלך השנים אירעו מקרים של נישואים או היטמעות במסגרת קשרי משפחה, בין אותם תיירים לבין אוכלוסיית המסתננים. גם לגבי תופעה זו קיימות הערכות בלבד ואין מספרים מדויקים. דוגמה אחת למקרה מסוג זה ניתן למצוא בעתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, העוסקת במהגר לא חוקי מאתיופיה שהתחתן עם אזרחית אתיופיה שהסתננה לישראל.
לסיכום ניתן לקבוע, תוך זהירות מרבית, כי אוכלוסיית המסתננים גדולה באופן משמעותי מהאומדן הרשמי ובשיעור לא מבוטל בכלל, ולכן יש להתחשב בכך בכל נקיטת מדיניות בעניין הזה.
עכשיו בואו נדבר על העלות הכלכלית. אוכלוסיית המסתננים בישראל מורכבת ברובה מגברים צעירים ללא ילדים, עם גישה חלקית להטבות הביטוח הלאומי וזכאות לתשלומי העברה מינימליים. בנוסף הם מהווים כוח עבודה זול שמשלם מס הכנסה על 100% מהשכר, מכיוון שאינם זכאים לנקודות זכות בגין תושבות. מנגד הם משלמים מיסים עקיפים נמוכים יותר מאזרחים ישראלים, מכיוון שחלק ניכר ממשכורתם מועבר למדינות המוצא והם צורכים פחות בשוק המקומי. כמו כן, הם דוחקים משוק העבודה אזרחים ישראלים מאוכלוסיות חלשות. עלויות האכיפה ומערכת המשפט, כן, פלילי, הומניטרי וכמובן על רקע המעמד בישראל – העלויות שלהם בתקציב המדינה, של המסתננים, גבוהות באופן משמעותי משיעורם היחסי באוכלוסייה. למרות זאת, יש לשער כי נכון להיום בהרכב הדמוגרפי הקיים וללא גישה למערכת הרווחה, המסתננים תורמים לכלכלה הישראלית יותר ממה שהם עולים לה בהוצאות הציבוריות. יחד עם זאת, המצב שונה באופן מהותי בכל הנוגע במשפחות עם ילדים. כבר היום מרכז המחקר והמידע של הכנסת – טוב.
11,935 מילים של יצחק שמעון וסרלאוף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.