הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אלה ימים קשים מאוד, ואני מקווה שכולנו כמדינה נצא ביחד מנצחים מהאירוע הזה. כמו שהנשיא אמר, אם צד אחד ינצח, כולנו נפסיד. ודווקא בתוך השבר הגדול הזה אני רוצה לצטט מילים יפות שכתבה מרים פרץ לקראת יום הזיכרון הקרוב: "בעת הקשה הזאת מאיים הקרע הפנימי להגיע גם אל היום הקדוש שלנו, יום הזיכרון. היום שמציין את שיתוף הפעולה חוצה המחנות ומזכיר לכולנו שהאויב לא מבחין בין ימני לשמאלני, בין מתנחל לקיבוצניק, בין דתי לחילוני, חייב להישאר נקי מכל ערבוב של ריב ומדון. אני מתחננת, שמרו על היחד הזה גם אחרי מותם, לכבודם, לכבודנו – – – בשתי דקות שבהן נשמעת צפירה בכל רחבי ישראל נופלות החומות. כולנו מתעטפים בשתיקה, ומכל עבר שומעים את רחשי הבכי ואת ניגוב הדמעות. בשתי הדקות הללו אני רואה בעיניי את תמונות בניי וחבריהם, עם חיוך על פניהם. 'עשינו זאת למענכם', הם אומרים, כשהם חבוקים יחד. 'תמשיכו! תחיו!' הם מצווים. אז ביום הזה בואו נניח בצד את המחלוקות, נתייצב ליד קברי אהובינו בגעגוע, בכאב גדול ונזכור שרק בזכותם קמה המדינה, בזכותם אנו חיים. כי יום הזיכרון הוא יום של יגון, אבל גם יום של אחווה, יום שבו אני חשה שאני עטופה במשפחה גדולה שנקראת עם ישראל – – – אינני זוכרת ימים קשים כל כך, אני מסתובבת עם דמעות בעיניים ולב שבור ודואגת לבני ובנות עמי. זו השעה למנהיגות ולאחריות לאומית. הייתה לי נחמה קטנה בשבוע שעבר, כשהתברר לי שכמעט 100 חברי וחברות כנסת מסיעות הבית השונות התעלו לרגע מעל המחלוקת – – – וחתמו ביחד על קריאה להותיר את יום הזיכרון מעל ומחוץ לוויכוח הקורע אותנו. זהו רגע של אור בתוך החשכה. רגע של תקווה שלמרות הכול, גם בעוד כמה שבועות, כשאעלה יחד עם המוני בית ישראל לבתי העלמין הצבאיים הפזורים בכל הארץ, נוכל לעמוד שם ביחד, לשתוק ביחד, לשמור על קדושת הנופלים ולזכור ביחד ובעיקר להמשיך לחיות כאן ביחד".

אני חושב שהמילים האלה של מרים נכונות גם ליום הזיכרון, אבל אולי לכל הימים כולם, שנמשיך לחיות כאן ביחד. תודה רבה.