הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר קצת על אירועי 24 השעות האחרונות דווקא מנקודת מבט אישית של חברת כנסת שנמצאת פה שעות רבות. אתמול במהלך היום נראה לי שכולנו היינו בוועדה הזאת וכולנו באותו רגע קיבלנו את הפוש הזה על פיטורי שר הביטחון. והלסת של כולם נשמטה, כל מי שהיה שם, קואליציה ואופוזיציה. הכול המשיך כרגיל. זאת אומרת, חטפנו שוק, חטפנו הלם, אבל הוועדה המשיכה והמשכנו לנמק הסתייגויות. דקות ספורות לאחר מכן כולנו התחלנו לקבל הודעות מאנשים שאנחנו מכירים, שממש חוששים. אני קיבלתי עשרות הודעות וטלפונים מאנשים שאני גרה לידם, מחברים, ממשפחה, ממכרים. מה הולך לקרות? הייתה פה דאגה כנה ואמיתית שמי שטוען כל הזמן שידיו על ההגה נרדם על ההגה והתנגש בעץ. זאת הייתה התחושה.

והיום נמשך בחוסר ודאות נוראי מה הולך לקרות. ותוך שעות הייתה התארגנות אזרחית עצמאית, זאת הייתה הוכחה שפוליטיקאים לא מובילים שום דבר. המונים יצאו לרחובות, כולל 10,000 איש בעיר שלי, באר שבע, וזה נמשך כל הלילה. אבל פה בכנסת הוועדות המשיכו והמשכנו לנמק הסתייגויות. ב-01:30, כשיצאתי לאחת המרפסות, זה היה פשוט מחזה סוריאליסטי, אנחנו עומדים במרפסת ושומעים את ההמונים על הגדרות צועקים, זועקים את הכאב שלהם, את החשש שלהם, את הפחד שלהם. והדיונים המשיכו כרגיל. וכשנגמר סוף-סוף היום, וכולנו בחרדה – לוודא שלא יהיו נפגעים, שהיום הזה ייגמר בשלום, ומה הולך לקרות? יש איזה חוסר ודאות. חוסר הוודאות הוא לא רק ביטחוני, הוא גם כלכלי, כי אני יושבת כל יום בוועדות, שעות על גבי שעות, וטובי הכלכלנים ובכירי האוצר ונגיד בנק ישראל לשעבר מזהירים מפני ההשלכות הכלכליות, ואף אחד לא מקשיב. ואנחנו יושבים אתמול גם בחוק המתנות, שזה בכלל הזוי שאנחנו דנים על חוק המתנות ביום כזה. יושבים אחד אחרי השני המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש לממשלה, היועמ"ש לוועדה, ואומרים במילים הכי ברורות ליושב-ראש הוועדה: מדובר בפתח ענק לשחיתות. אבל הוא מתעקש לא לשמוע, לא לראות, לא לדבר.