הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני משער שברגעים אלה גם ראש הממשלה מבין סוף-סוף שהמציאות מאוד מאוד נפיצה. הוא מסתכל, כמו שכולנו מסתכלים, על ההפגנות בחוץ, וכל אחד בדרכו שלו מנסה להרגיע או מנסה לחשב מסלול. אבל לצערי, אני דווקא שומע את שמחה רוטמן ועוד אנשים שקוראים להפגנת הימין. לגיטימי מאוד והכול בסדר, אבל מה ללה פמיליה שהם משתרבבים לעניין? אז אני רוצה להגיד לך, שמחה, אני מאוד מאוד מקווה שבקריאות שלך להפגנה אתה גם מוסיף אזהרה מאוד מאוד מאוד ברורה, ואני מזהיר גם את אנשי לה פמיליה: היזהרו מכל טיפת דם שתישפך. זה הרגע שכולם צריכים לקרוא: הפגנה, הכול בסדר, אבל חס ושלום שזה לא יגלוש לאלימות. ותסכים איתי, אדוני היושב-ראש.

אני לא נאיבי, וכנראה שאתה קצת.

אבל אני מאוד מאוד מבקש: זכותם של אנשי ימין להפגין, וזה בסדר גמור. רק שתדעו שאנחנו לא הפגנו נגד הימין כאידיאולוגיה; לא הפגנו נגד אנשים. ההפגנות והמחאה שלנו הן נגד חלק מהמנהיגים של המחנה הזה, שחשבו שברגע שהם קיבלו 64 אצבעות, הם יכולים להפוך את הכרעת הרוב לעריצות הרוב.

ישבתי בוועדת החוקה עם חבריי וראינו כיצד הדבר נוהל כאשר היושב-ראש – וצר לי, אני בדרך כלל לא מטיל דופי ואני לא פוגע באנשים, אבל אמרתי לו לפני חודש שהוא מרגיש כמו איזה בלון הליום שמתנתק, עולה למעלה ויושב באיזו תחושת אדנות, וכל חבר או חברת כנסת שרק מזיזים את אוזנם, הוא אומר להם: תעופו החוצה – וזאת התוצאה. זאת התוצאה.

אני מאוד מקווה שהחקיקה הזאת תיעצר ואנחנו כולנו נגיע לבית הנשיא ויתחיל תהליך של הידברות שבסופו תהיה חוקה, כי זה מה שאנחנו צריכים. זה מה שאנחנו צריכים לפני החג, וזה מה שאנחנו צריכים אחרי החג, וזה מה שהמדינה הזאת צריכה – לחזור לשפיות ולהבין שיש עוד אלף ואחד דברים. ומי שמעיין בהצעת חוק התקציב הזאת רואה שכל ההבטחות של המלחמה ביוקר המחיה, וכל ההבטחות שדיברו עליהן, על זכויות, על נקודות להורים וזה, ועוד אלף ואחד דברים, לא מופיעות בהצעת החוק הזאת. מה שנשאר זה לבזבז שלושה חודשים על חקיקה מוטרפת, מיותרת. בואו נתעשת.