קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל – נכון שרציתם לשמוע את זה לפני כמה ימים? "אזרחי ישראל", כמו שבדרך כלל נוהג ראש הממשלה לפתוח את נאומיו בשעה 20:00; אולי גם היום יהיה נאום אחד כזה. "אזרחי ישראל", ומייד אחר כך לשמוע נאום מפייס, נאום של מנהיג, נאום של אדם שעומד בראש מדינה שעוברת את אחד המשברים הגדולים שידעה, משבר שהוא שבר חברתי וערכי, משבר שאנשים לא ישנים בו בלילה, חלקם ממש מאבדים תקווה. "אזרחי ישראל".
חשבתי לעצמי שאני אשמע אותו בקולו הבריטון אומר לכולם: אני רואה אתכם, אני שומע, אני רואה ומקשיב לחששות, לפחדים, לקרע הזה, אני מרגיש, ולכן אני עוצר ומפסיק את החקיקה. אבל ראש הממשלה, לא זו בלבד שהוא לא עצר, הוא דאג גם בנאום הזה להזכיר לנו למה הקרע הזה הולך ונפער בקרב החברה הישראלית של 2023.
כל כך הרבה שנים היה מין דבק שברירי, היה משהו שהחזיק את כולנו למרות חילוקי הדעות, למרות המחלוקות, למרות כל הקשיים שעומדים בפנינו כחברה. היה משהו שהחזיק, שלא נוגעים בו, שכולנו ידענו שזה מעין סכנה – לא לגעת, לא לגעת האחד בפצע של השני, לא להבהיל, לא להוציא אף אחד מחוץ לגדר, לשמור על האחדות הזאת. אז "מר אזרחי ישראל", אותו "מר כלכלה" ואותו "מר ביטחון", הסתכל לנו בעיניים וגם שיקר וגם הסית וגם עמד שוב ופספס הזדמנות היסטורית של מנהיג, שאולי זאת תהיה הקדנציה האחרונה שלו, לעשות משהו שישאיר פה חותם לעד במדינת ישראל ועבור החברה כולה – עבור יהודים ועבור ערבים ועבור דרוזים ועבור נשים ועבור להט"בים; לסמל לכולנו שיש עתיד ויש תקווה לכולנו כאן במדינה הזאת, שיש חזון. זה לא קרה. למוחרת הוא פיטר את שר הביטחון.
לכן אנחנו רואים היום בחוץ את הדמוקרטיה במיטבה. זה הציבור, הוא בוחר לצאת לרחובות, לומר את דברו, וכן להילחם על העתיד ולהילחם על הבית של כולנו. תודה רבה.
289 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.