קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בברית המועצות לא היה קיים המושג דמוקרטיה. השלטון היה שייך למפלגה הקומוניסטית בלבד. מי שלא היה חבר במפלגה ומי שלא היו לו חברים בתפקידים בכירים ברשויות סבל מהגבלות מסוימות, זה גם השתקף ברמת החיים שלו. למשל, לא היה יכול להתקדם בקריירה, לא תמיד היה יכול להתקבל ללימודים באוניברסיטה ועוד. החוק והסדר במדינה היו בידי המפלגה הקומוניסטית וכוחות הביטחון, מיליציה וקג"ב, פעלו אך ורק - -
- - אך ורק בצייתנות לבכירי המפלגה.
תקשיבו, תקשיבו, טיפה היסטוריה, טיפה היסטוריה על ברית המועצות ואיך פעלו כוחות הביטחון בברית המועצות.
תודה. מי שהיה מרים את הראש ומביע את דעתו האישית בברית המועצות, או חס וחלילה מבטא את הביקורת על הרשויות או על המפלגה, קיבל מעמד נוראי: אויב העם הסובייטי, והיה מקבל גזר דין מוות או היה נשלח לשנים ארוכות לגולאג. היו כמה סוגים של אויבי העם: היו אלה שרק העזו לחשוב חופשי, וביטאו את עצמם באמצעות ספרות ואומנות יצירה, והיו גם כאלה שניסו להקים קבוצות תומכים ופעלו במחתרת. כוחות הביטחון גייסו מתנדבים שהושתלו בקבוצות שונות בקהילה, מין שומרי סף אשר דיווחו על כל מה שהתרחש. היו כאלה ביניהם שהתנדבו מתוך אידיאולוגיה קומוניסטית, והיו כאלה שניצלו את המנגנון והלשינו על החברים, על השכנים, על עמיתיהם בעבודה. במקרים רבים הם התקדמו יפה על חשבון הקורבנות – סליחה, בזכות הנטרול של אויבי העם.
לסבא רבא שלי, מאיר ברלין, היו שלוש בנות. לסבא מאיר וסבתא ראיסה היה בית גדול יחסית, ולשכן הרוסי הייתה בקתה לא מתוחזקת ולא מטופחת. השכן החליט לשפר את תנאי המחיה שלו, הלשין למיליציה שהיהודי מאיר מפיץ ביקורת על המפלגה. לילה אחד ב-1937 הגיעו גברים לבושים בשחור ולקחו את סבא. לאן? לא ידוע. הוא לא חזר. הכריזו עליו אויב העם. גירשו את סבתא עם שלוש בנות מחוץ לבית ומסרו את הבית לאותו שכן שהלשין על סבא מאיר. 20 שנה אחרי, ב-1956, סבתא שלי קיבלה מכתב רשמי שמזכה את סבא מכל אשמה - -
אני מסכמת. - - מסיר ממנו את אות הקלון ושאינו נחשב יותר לאויב העם הסובייטי. אבל סבא איננו. אני רוצה רק לשאול שאלה בסוף, האם זה לא מזכיר לכם את מה שקורה עכשיו, למי עובר השלטון?
כיצד מתנהגים לאזרחים שלנו? ואני קוראת לחברים בגוש של נתניהו – הוא מחפש בסיס פוליטי להתחמק מהמשפט. תצביעו נגד הצעת החוק.
362 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.