קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אולי נעצור לרגע ונחשוב לעומק איך אפשר לפתור את סוגיית האלימות והפשיעה הגואה, ומה עלינו לעשות ומהי האמת בכלל, ולא לרוץ עם חוקים בלי לחשוב לעומק על משמעותם האמיתית. אי-אפשר להתעלם מהנתונים הבאים: בין השנים 1980 עד שנת 2000 היו בחברה הערבית 95 מקרי רצח; לעומת זאת, משנת 2000 יש כבר 1,760 מקרי רצח. השנה נרצחו כבר 109 אזרחים ערבים.
הטיעון כאילו שהבעיה היא תרבותית הוא מגוחך ומטעה, והנתונים מדברים בעד עצמם: מספר הנרצחים לכל מיליון תושבים בשנה ברשות הפלסטינית הוא 11; ברצועת עזה – עשרה; בירדן – 16; בחברה היהודית – שמונה; באירופה – גם כן עשרה. אז לא מדובר כאן בתרבות של החברה הערבית, כמו שטוענים אלה שרוצים לברוח מאחריות. ועוד נתון מדהים: אחוזי פיענוח תיקי רצח בחברה הערבית עומדים על 22%; לעומת זאת האחוז הארצי הוא 72%. המסקנה – המשטרה צריכה לשנות כיוון ואופן ביצוע. דרוש שינוי מהותי במדיניות, וגיוס משאבים אנושיים וטכנולוגיים בהתאם. אכיפה בכיוון הנכון נגד הפשיעה והאלימות ולא בהפרת זכויות האזרחים. כל הזמן מנגנים על משילות – המשילות היא הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב, הפסקת ההריסות, שיפור התשתיות, הקמת והנגשת מרכזי השירותים בכפרים, מקומות תעסוקה ואזורי תעשייה, השקעה בחינוך וטיפול בבעיות הנשירה הסמויה והגלויה אצל התלמידים בנגב, תחום שהנתונים בו מדאיגים ביותר. אי-אפשר לדחוק את התושבים לשוליים בלי פתרון או חלופה ואחרי זה לדבר על משילות.
בעניין התשתיות למשל, רהט, העיר הערבית הגדולה ביותר בארץ – הכניסה הראשית שלה היא כיכר צרה, מסורבלת, שתוקעת את עורק החיים המרכזי של העיר. רהט ורעננה מונות כמעט אותו מספר תושבים; הכניסות לרעננה הן פאר היצירה בכבישים לעומת רהט. בכפרים הבלתי-מוכרים וגם באלה המוכרים המצב עוד יותר גרוע. אנחנו בחברה הערבית חייבים לקחת אחריות ולפעול בכל מסגרת אפשרית למיגור תופעת האלימות והפשיעה בחינוך ולפתרון הסכסוכים בהצעת חלופות בכל הכלים האפשריים.
לסיכום, הממשלה צריכה לספק תחושת ביטחון לתושבים ולא לקדם חקיקה בצורה אגרסיבית עוד לפני כינון הממשלה, דבר שנעשה בניגוד לעמדת רבים, כולל היועצת המשפטית לממשלה.
- - הוספת סמכויות ושינוי פקודות אינם הפתרון – להפך, זה עלול לדרדר את המצב להיות יותר חמור.
334 מילים של ואליד אלהואשלה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.