קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים כאן עכשיו בדיון מיוחד על פקודת המשטרה. צריך לומר ששינוי פקודת המשטרה מטריד כשלעצמו, במיוחד עם הכוונות שהיו שם, אבל גם צריך לומר שאנחנו הצלחנו – חברי האופוזיציה המסתמנת – למנוע חלק מהשינויים והתיקונים שרצו לעשות אותם, להביא גם לדחייה של החקיקה אבל גם לדחייה בדיון של חלק מהנושאים האלה לאחר השבעת הממשלה, ואני חושבת שזה כבר הישג. אנחנו נמשיך להילחם גם אחרי השבעת הממשלה כדי שהתיקונים האלה לא יהיו ולא יהפכו את משטרת ישראל למשטרה פרטית.
אבל אני מוכרחה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני ממש מוטרדת בימים האחרונים. יצא לי לא מעט לעלות לכאן לדוכן ולדבר על האלימות שיש, על ההשפעה של השיח ושל מה שקורה כאן –האלימות, הבריונות, כל מה שאנחנו פוגשים כאן בכנסת בתקופה האחרונה, במיוחד על בני הנוער – ופתאום אנחנו רואים חוקים שאני בטוחה, אדוני היושב-ראש, שגם אתה וגם חבריך – אנחנו שמענו את חלקם – לא מסכימים איתם. כל הנושא של השינוי, של האפליה, של היכולת לאפשר לבן אדם לתת או לא לתת שירות למישהו רק כי זה נראה לו או לא נראה לו, וזה לא משנה עכשיו אם זה חילוני או דתי או מהקהילה הלהט"בית או מכל סיבה אחרת, זה בסוף יכול לפגוש כל אחת ואחד מאיתנו, והרעיון שאנחנו בכלל מאפשרים את זה, ועוד בחקיקה, גם אם אתם לא באמת מתכוונים לעשות את זה, בסופו של דבר זה יוצר אווירה.
מה העניין? אנחנו שומעים מצד אחד על הרעיון הזה, הוא כתוב וחתום בתוך ההסכמים הקואליציוניים, ואז יוצא ראש הממשלה המיועד ואומר: לא, אני לא מתכוון לתת לזה לקרות. איך אתה לא מתכוון לתת לזה לקרות? הרי אתה חתום על זה בתוך ההסכם הקואליציוני. ואז אנחנו מקבלים היום בבוקר איזושהי הודעה, שכן, זה כתוב בתוך ההסכם הקואליציוני אבל אנחנו לא מתכוונים לחוקק את זה. אז איזה ערך יש להסכמים קואליציוניים? איזה ערך יש למילה הכתובה? איזה ערך יש למה שאנחנו חותמים עליו? אגב, זה רק מחזק את חוסר האמון ששורר בין כל חלקי הקואליציה המסתמנת. אין ערך לשום דבר.
למי נאמין? למה שכתוב או למה שאומרים לנו בעל פה? אני יכולה לומר לך שכך או כך, אני חושבת שהאווירה שזה יוצר בקרב הציבור, הלגיטימציה שזה נותן לאנשים לפעול מתוך מקום של אפליה, מתוך מקום של להחליט מיהו הראוי בעיניי, מיהו לא הראוי בעיניי – אני חושבת שזאת בעיה רצינית שרק תלבה את האלימות שאנחנו פוגשים ברחובות. ואני מוכרחה לומר לך שעם כל מה שדיברה - - -
משפט אחרון. עם כל מה שדיברה הקואליציה המסתמנת בחודשים האחרונים על יהדות, אני לא יודעת מה יהודי בהתנהגות הזו. אני באה מבית מסורתי, אותי לימדו דבר ראשון "ואהבת לרעך כמוך".
"ואהבת לרעך כמוך" – רגע, חשוב לי להסביר.
חשוב לי להסביר, אבל זה אותו רעיון. "ואהבת לרעך כמוך" - -
- - זה אומר שאנחנו נהיה מסוגלים לקבל את השונה, אבל כנראה פה כמה אנשים התבלבלו וחושבים ש"אהבת לרעך כמוך" זה "אתה תאהב רק את מי שכמוך".
אז לא לזה מתכוונים, בטח לא בהלכה, ואני מקווה שילמדו כאן תוך כדי תנועה שאנחנו צריכים לקבל ולהכיל את כל מי שנמצא בחברה הישראלית. תודה רבה.
495 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.