קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ישבנו שבועיים בוועדה המיוחדת בראשותך. אני יכול לומר מהניסיון הקצר שלי שהוועדה נוהלה ביד רמה, אבל בפועל מוגש או יוגש חוק חסר מאוד, עם פערים בסיסיים. אומנם ההערות וההסתייגויות נשמעו, אבל הייתה חסרה מאוד הקשבה. הייתה הצגה של כל צד הרבה פעמים בהצבעה אוטומטית, בלי מחשבה, ועם קצת רצון טוב ותשומת לב היה ניתן להביא חוק נכון יותר, טוב יותר, שבו היו נכנסות כמה אמירות בסיסיות, כגון האמירה שהמשטרה כפופה – נתונה למרות הממשלה והחוק. זה נשמע כל כך טבעי וברור, ובזבזנו זמן רב בלנסות לשכנע את מה שמובן מאליו ומופיע בחוק שב"כ.
משפט בסיסי, שהמשטרה תפעל בממלכתיות, ללא נגיעה פוליטית ומפלגתית, נתקל בהתנגדות, ואני שואל את עצמי מדוע. הרי זה מופיע בחוק השב"כ, זה מובן מאליו, וזו המשטרה שאנחנו רוצים. בנושא מדיניות חקירות, האמירה שהשר המיועד ישמע את היועמ"ש ויתייעץ עם המפכ"ל היא אמירה מזלזלת בעיניי, שיש לה מסר מאוד בעייתי. בנושא הכפיפות, שהוא נושא קריטי ולמעשה הוא לא יעלה באופן מלא בחוק, יש פה בעיניי חסר, בעיקר לאור העובדה שהמציאות היא מאוד מאוד נפיצה ויש ערפל גדול מאוד בנושא כפיפויות.
היו כמה אפשרויות: האפשרות הראשונה שהובאה לוועדה הייתה חוק חוק-יסוד: הצבא כמודל, ובהמשך זה ירד. יש דוגמה אחרת: בחוק שב"כ, נושא קריטי מהמעלה הראשונה, בעיקר כשנכנסים ורוצים מייד ליישם מדיניות, בלי הבנה מספקת מה הכפיפות בין הדרגים.
אפילו נושא של רצון טוב של מינוי מפכ"ל לארבע שנים, מהמפכ"ל הבא, שנראה בעיניי מובן, טריוויאלי, יחסוך חיכוכים, לא עלה.
שורה תחתונה: ניתן היה לשנות, להביא חוק רציני יותר, חוק שיחזיק, אני מקווה, עשרות שנים קדימה, וזה לא קרה. תודה.
253 מילים של גדי איזנקוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.