קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה. (אומרת בערבית: )
אני רוצה להמשיך ולדבר על אותה סטודנטית שדיברתי עליה בנאום הדקה. כבר שישה ימים אני עסוקה ומלווה את המשפחה ואת הסטודנטים בירדן, והגענו לשעת האמת שצריך להטיס במטוס רפואי את הסטודנטים לארץ, לבית חולים בארץ. אני בקשר עם חברת תעופה שמבקשת מראש התחייבות על 15,000 דולר. ירדן – הינה, רבע שעה במטוס, לא יותר מזה. ואני שואלת: איפה רשויות המדינה והאחריות שלהן למה שקורה? למה חבריה הסטודנטים צריכים להתעסק בזה? למה משפחה שתלויה במצב כל כך נוראי בין תקווה לחיים ומוות צריכה להתעסק בפרוצדורה וכל מיני דברים אחרים? למה אין גוף שהוא כתובת ברורה וידועה שיכולים לפנות אליה, ושהוא יטפל ויעשה את כל מה שצריך כדי להביא את הבן אדם לטיפול הראוי שמגיע לו כאזרח?
המצב במדינה רק הולך ומידרדר. דיברו קודם אחיי מהנגב על מה שקרה אתמול באל-עראקיב – אני אגיד לכם את האמת: אתם שומעים את הקול שלי? קיבלתי אותו מהקור כשהייתי שם אתמול בערב. ישבתי עם הנשים, שמעתי את הכאב, ראיתי אותו מהלך. הן אומרות לי: מה נעשה עם הילדים שצריכים ללכת לבית הספר - -
- - ואין להם שום דבר במציאות, כי הכול נהרס בתוכו?
אני מקווה, כבוד היושב-ראש, שהכאב הזה יסתיים. אין לי בעיה לא לדבר ולסיים כמה שאפשר מהר, ואני אוהבת לדבר עניינית - -
218 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.