קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת – –
אהלן. – – את האמת, היו לי הרבה גירויים לענות לכל מיני נאומים שהיו הלילה, אבל החלטתי בסופו של דבר – – –
דודי, אם תיתן לי להשתמש בשלוש הדקות, אני אפילו לא אצטרך עוד שתי דקות, אבל תן לי לדבר.
אמרתי שהיו הרבה גירויים, שאני אענה לחלק מהנאומים, והחלטתי שמחלק גדול מהם אפילו לא שווה להתעצבן, כי בסופו של דבר הם ממש מביעים את מה שחשבתי על חלק מהאנשים שדיברו על הבמה הזאת. באמת, אוסאמה סעדי אמר: לא מתאים לך. אמרתי לו: דווקא מתאים, דווקא מתאים בול.
לא, זה תקציר על נאום של חבר הכנסת גלנט, אבל היו עוד דברי הבל וגזענות שהושמעו פה. אני לא אתייחס אליהם. אני רוצה להתייחס לשני החוקים שמובאים בפנינו, שתי הצעות חוק שבעצם אומרות שמרחיבים את המיליטריזציה לאזור האזרחי, להרבה אזורים אזרחיים – גם בענייני שב"ס, אבל בחוק השני מדברים גם על הכנסת יחידות מהצבא למשטרה ולמקומות אחרים. במקום שאנחנו – אנחנו מזהירים כל הזמן, ואני אומרת את זה: אחת הבעיות העיקריות בתפקוד המשטרה מול האוכלוסייה הערבית, מול הפשיעה שמשתוללת, זה שהמשטרה נוקטת גישה ביטחוניסטית ולא גישת שירות לאזרחים. יש בעולם שתי גישות להתייחסות המשטרה לאזרחים שלה. היא באה בגישה ביטחוניסטית, שמסתכלת על האזרחים כאיום ומנסה לשלוט בהם גם בכוח וגם בברוטליות, כמו שעושה הרבה פעמים, ברוב המקרים, המשטרה, ונותנת חסות, לצערנו הרב – היא ועוד זרועות ביטחון במדינה – לפושעים ולאנשים שעומדים בראשות ארגוני פשע. במקום להחליף את הגישה הזו בגישה שאומרת שתפקידה של המשטרה זה לתת ביטחון לאזרחים – לא, מחזקים יותר את הגישה הביטחוניסטית על ידי הזרמת כוחות צבא לתוך האזורים האזרחיים, שאמורים להישאר אזורים אזרחיים.
אבל כל זה ברור ממה שכתוב בחוק. מה שלא כתוב בחוק – שכל מי שטוענים שנכנסו לממשלה כדי להשפיע ולשנות בעצם הם שנותנים את הגושפנקה לגישה הזו. הם בעצם – גם רע"מ וגם מרצ אבל בעיקר רע"מ, אני רוצה לכוון – נכנסו תחת הכותרת שהם שיכריעו, כי הם שנתנו האצבעות שאפשרו הקמת הממשלה הזו. ובסופו של דבר, למרות כל הנאומים שמגיעים מימין האופוזיציה על כמה מנסור עבאס משפיע בממשלה הזו, בהצבעה של היום, במה שעברת עכשיו, דודי, אתם כולכם מבינים שלא רק שהם לא משפיעים – הם אפילו לא מנסים להשפיע. הם מקבלים על עצמם את התפקיד הזה – להיות חלק ממנגנוני השליטה העוינת באוכלוסייה הערבית. הם מקבלים על עצמם לשרת את הממשלה, שממשיכה אותו קו שאז הובל על ידי הממשלות הקודמות, שמתייחסים לאוכלוסייה הערבית לא כאל אזרחים שווים – –
– – אפילו לא במדינת היהודים. חכו, עוד נגיע גם כן להצעת החוק של חיפוש ללא צו בית משפט, ונראה אז מה תהיה ההצבעה.
הגיע הזמן שמי שטוען שיש לו את היכולת להשפיע – יראו אותו אפילו פעם אחת מנסה להשפיע ולשנות. מתי זה יקרה? אני לא יודעת. כבר עברנו הריסות בתים, עברנו תוכנית פראוור חדשנית נגד האוכלוסייה שלנו בנגב – –
– – עברנו כל מיני החלטות אחרות, ועוד כנראה נעבור עוד שתי הצעות חוק כאלה.
471 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.