קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות הכנסת – המעט שעוד נותרו בשעות הללו כאן במליאה, אני חייבת לומר כמה דברים. כשקראתי את הצעת החוק שרוצים להעלות שאלתי את עצמי מה הסיבה שמבקשים שחיילים יהיו בבתי סוהר. איזה רצון יש שחיילים יהיו בבתי סוהר? אני שואלת אותנו איזה רצון יש שחיילות יהיו בבתי סוהר אחרי הטרגדיה האיומה שהייתה, שרק לאחרונה נחשפנו לה? מדוע יש אינטרס היום לבוא בכנסת ישראל ולחוקק חוק שעוד יאפשר להאריך בשלוש שנים את הוראת השעה שמאפשרת את זה? האם זאת התשובה שלנו לחיילות הללו? האם זה המענה שהממשלה הזאת נותנת להן? האם זה ההיגיון? על מה?
ואני שואלת פה עוד שאלה: הטענה שנטענה היא שאין תקני כוח אדם בבתי הסוהר. יש תקנים פה בכנסת ישראל, של מעל 20 חברי כנסת נורבגים, לממשלה מנופחת עם סגני שרים ושרים ככל יכולתם. אבל לבוא ולדאוג לצרכים הבסיסיים של מערכת בתי הסוהר; של רפורמה מקיפה שתייעל את הפעילות בבתי הסוהר מול האסירים, שתוביל לשיקום אסירים, שתדאג באמת להתנהלות מערכתית נכונה, זה לא בנמצא?
על כן אני קוראת לכם להתנגד להצעת החוק הזו. אין שום סיבה בעולם שאנחנו נשלח את הילדים שלנו להתגייס לצבא על מנת להגן על מדינת ישראל, על כל האתגרים הביטחוניים, ולמצוא בסופו של יום את החיילים ואת החיילות מגיעות לשירות בתי סוהר, ושיתנהלו מולן בהטרדות מיניות, שישתמשו בהן לסרסור בצורה מבישה ממש, בהתנהלות בזויה לחלוטין. אני אומרת: התשובה שלנו לחיילות כרגע זה פשוט להצביע נגד החוק הזה. תודה רבה.
228 מילים של גילה גמליאל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.