קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יושב-ראש המליאה, שר אני לא רואה כאן, אבל נו, מה כבר אפשר לצפות? הבוקר הציתו בפעם השביעית – בפעם השביעית – רכב של תושב שמעון הצדיק בירושלים, 150–200 מטרים מתחנת המשטרה, מבסיס מג"ב. מציתים בפעם השביעית, ופעם אחר פעם אחר פעם לא תופסים את המחבלים הללו. פשוט לא להאמין. פשוט לא להאמין. במקום יש מצלמות, יש את כל ההוכחות, יש את כל הראיות, ואותו בחור, טל ישובייב, שהציתו לו את הרכב בפעם השביעית, לא לבד. פעם אחר פעם זורקים אבנים, בקבוקי תבערה, תוקפים נשים, תוקפים ילדים. אין דין ואין דיין, מערב פרוע בלב ירושלים.
הדבר הלא-נתפס – הבוקר היינו בדיון בוועדה לביטחון הפנים. נציגת הפרקליטות, כשאני אומר לה: גברתי, מה קורה? כמה כתבי אישום? היא אומרת לי: 93 כתבי אישום בירושלים בחודשים האחרונים. ואני שואל אותה: כמה מתוכם ממניע לאומני? מניע לאומני מכפיל את העונש. מסתבר שהפרקליטות נרדמה בשמירה, המשטרה נרדמה בשמירה. האמת היא שמה הפלא? מה הפלא, כשהיושב-ראש, כשהשר לביטחון הפנים – תנסו לא להפריע, נא לתת כאן לנואם לדבר בלי להפריע – כאשר השר לביטחון הפנים, איש שמאל קיצוני, הופך להיות תומך BDS מוצהר, הופך להיות אנטי מדינת ישראל, הופך להיות שותף לחרם, אז מה הפלא שהמסר למשטרה הוא שכשמציתים ליהודים ומרביצים ליהודים ותוקפים יהודים ואחרי זה גם דוקרים יהודים עולם כמנהגו נוהג, ושום דבר לא קרה.
השר לביטחון הפנים צריך ללכת הביתה. השוטרים הם שוטרים טובים. השוטרים יודעים לעבוד; השוטרים יודעים לפעול. אבל עם שר לביטחון הפנים כזה אין תקווה, אין ריפוי ויש רק שיסוי וביזוי. יש רק פגיעה במדינת ישראל, פגיעה בתושבים, פגיעה באזרחים, פגיעה בילדים, ואין דין ואין דיין.
254 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.