קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני כמובן מאמין לחברי חבר הכנסת משה ארבל. בהנחה שדבריו נכונים, אדוני היושב-ראש, זה מזכיר לי איזה משפט באמהרית, ואני אגיד לך. המשפט באמהרית אומר שילד שגנב עוד בגיל ילדות – בהתחלה גנב ביצה, האימא לא אמרה לו כלום; אחר כך גנב איזה צלחת – לא אמרה לו כלום; אחר כך גנב כבש – לא אמרה לו שום דבר; אחר כך גנב דברים גדולים ותפסו אותו – בית משפט; היה צריך לעמוד לדין. אז אימא שלו באה לבקר אותו, והיא נדהמת. אז המשפט באמהרית אומר: אנטה באנקולל בקטשין. מה זה אומר? אימא, את היית צריכה להגיד לי "אל תגנוב" עוד מהביצה הראשונה, עכשיו כבר מאוחר מדי. אז מה שר הביטחון בני גנץ עשה? ביטלו, דילגו על החוקים, דילגו על התקנות, רמסו פה את הדמוקרטיה, והתקשורת שתקה. אף אחד לא העיר להם. הם לא עשו עם זה שום דבר. אז מה זה בשבילו – בהנחה שזה נכון, אדוני – לבוא מחו"ל ולא להיכנס ישירות לבידוד? כי הם מרגישים שהמדינה זה כמו בכנסת, אפשר לדרוך ולצפצף על החוקים. זה רק פתיח, אדוני.
אבל הממשלה הזאת, בעיניי, היא ממשלת ההקרבה. הממשלה הזאת מקריבה כמעט הכול על המזבח. יושבת-ראש מפלגת העבודה, השרה מרב מיכאלי, מקריבה את ענף התיירות. עשרות אלפי משפחות מתפרנסות מתיירות יוצאת ותיירות נכנסת, אבל מבחינתם בהינף יד אפשר להקריב. מה זה משנה, הרי הם אף פעם לא ניהלו מדינה, הם הגיעו במקרה לניהול מדינה. אז אפשר להקריב אותם. היא מקריבה בשמחה רבה. מרצ מקריבה את זכויות האדם בישראל. הענף שמרצ יושבים עליו, זכות הקיום הפוליטית היחידה שהייתה להם ועכשיו היא כבר איננה – זכויות האדם; היום מרצ באמצעות שר הבריאות מקדמת חוקים דרקוניים שפוגעים בזכויות האדם, ובאמת שלא נראו כדוגמתם. הכנסת עוד מעט הולכת לאשר, אזרחי מדינת ישראל, את החוקים הבאים שמרצ מקדמת: חוק סמכויות אכיפה – מהיום שוטר יכול להיכנס לכם לבית ללא צו של שופט; הוא יכול לעצור אתכם באמצע הרחוב – זה כבר קורה להרבה בפריפריה, לעדה האתיופית, לחרדים, כמעט לכל מי ששונה בנוף, אבל עכשיו זה גם יהיה חוקי. זה חוק דרקוני שמקדמים אותו. אם יש לכם עכשיו גם עסק אתם תצטרכו לשלם 10,000 שקלים קנס, כי אם מישהו שאין לו תו ירוק ייכנס אליכם לחנות, אתם תצטרכו לשלם קנס. עכשיו לא רק שאתם גם מפסידים, כי 50% מהלקוחות שלכם לא נכנסים לחנות, אתם גם הופכים להיות פקחים של עצמכם. תארו לעצמכם שחמישה לקוחות ללא תו ירוק נכנסו לחנות, תצטרכו לשלם 50,000 שקלים קנס.
תראו, זכויות אדם אינן ניתנות לאדם ואינן ניטלות מאדם. הן זכויות טבעיות כמו אוויר לנשימה, ואני, כל עוד כוחי יאפשר לי, אעמוד כחומה בצורה למען זכויות האדם במדינת ישראל. ומה שאנחנו רואים זה את מדינת ישראל מידרדרת לדיקטטורה. מרצ, שוחרת זכויות אדם, הופכת להיות – מה זה, משאירה אבק לאיראן, משאירה אבק לסוריה, לשלטון הדיקטטורי בסוריה. ופה? והעניין הוא שעוד יש להם את החוצפה להגיד שנשים הן האחראיות לגופן. ראיתי איזשהו סטטוס עם תמונה. רגע, ומה עם אזרח שרוצה לשמור על בריאותו?
עכשיו, ישראל ביתנו הקריבו את החרדים.
אני מסיים משפט. בישראל ביתנו כבר הקריבו את החרדים במריצות והשמאל הדמוקרטי הקריב את הדמוקרטיה הישראלית. אדוני היושב-ראש, כולנו יודעים שכנסת ישראל זה 120 חברי כנסת. היום יש רק 100 חברי כנסת בפועל. למה?
תן לי יתרת עולה חדש, אתה יודע. תן לי איזו הטבה קטנה.
תודה רבה. רק ערבי יכול להבין אתיופי. כל הכבוד.
תוספת, תודה רבה. אנחנו ביחד נתחזק, תסמוך עליי, בתנאי שלא תדרוש ממני דברים אחרים, מדיניים, אבל אני אשמח לעניין הזה. תראה, אדוני היושב-ראש, אתה אחד מהוותיקים בכנסת הזאת. אני מבקש מחברי הכנסת להצטרף אליי במאבק הזה למען זכויות האדם. אומרים לי הנורבגים: גדי, אנחנו איתך, אבל ביום שאנחנו נצביע ונגיד משהו על פי מה שאנחנו מאמינים, תוך 48 שעות אנחנו מחוץ לכנסת.
זה לא 120 חברי כנסת אלא 100 חברי כנסת ועוד 20 ללא עמדה. תודה רבה.
620 מילים של דסטה גדי יברקן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.