קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת שואל – חברי מאזן גנאים, אני באמת שואל אותך ואת חבריי ברע"מ: האם בקולות שלכם הכנסת עומדת להעביר שני חוקים – הצעות חוק שירות הביטחון? ההצעה הראשונה מתייחסת להצבת חיילים – חיילים – בבתי סוהר לאסירים ביטחוניים. תגידו לי, למה? למה, אין סוהרים? למה צריך צבא? למה צריך חיילים לאסירים ביטחוניים? זה החוק הראשון.
החוק השני מדבר על הצבת חיילים ביחידות מסוימות, ביחידות במשרד הביטחון – תשמע טוב – שתכליתן להשיג יעד ביטחוני לאומי. האם זה התפקיד שלנו, חברי הכנסת הערבים, להביא יעד ביטחוני לאומי? איזה יעד ביטחוני לאומי אפשר להשיג פה?
אנחנו עוברים כל גבול בחוקים האלה, ולכן אני מתפלא. במקום שתגידו לממשלה: תמשכו את החוקים האלה, אנחנו לא נצביע בעד החוק הזה, אתם הולכים במו ידיכם להצביע ולהעביר את החוקים האלה, שזה בהפרש של קול אחד. לאן הגענו? האם ממשלת ישראל, מדינת ישראל, לא יכולה – השר לפיד – להביא סוהרים, כמו שיש לאסירים פליליים, שמציבים סוהרים? ואז מדבר פה סגן שר הביטחון על תופעה של סרסור בחיילים ובחיילות על ידי אסירים ביטחוניים?
מה זה? כאשר אנחנו אומרים: אין שום תופעה של סרסור – ואני הייתי בוועדה לביטחון הפנים וביקשתי נתונים. אין נתונים. אין נתונים. אז אתם עכשיו באים אומרים סרסור? אז לא צריך לא חיילים ולא חיילות, צריך סוהרים. ובתי סוהר הם מקום לשיקום, לא מקום לענישה. אחרי שהאסיר מקבל את העונש שלו, יש לו תנאים, יש לו זכויות בסיסיות, וצריך לשמור על זה, אבל לא לבוא ולדכא את האסירים הביטחוניים. זה עובר כל גבול.
245 מילים של אוסאמה סעדי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.