קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אתם סיימתם לדבר?
יפה. אז אנחנו צריכים לספר לכולם שהצום שיתחיל בעוד ארבע שעות – אתה צודק – פחות או יותר, הוא אחד מארבעה ימי תענית יהודיים. כל המהות שלהם – היושב-ראש ביטון – כל המהות של ארבעת הצומות הללו היא זכר לחורבן בית המקדש. כל ארבעת הצומות האלה: עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תשעה באב וצום גדליה. כשבית המקדש השני נבנה, הימים האלה הפכו לימי ששון ושמחה, ולאחר מכן, כשלדאבוננו חרב הבית השני, תיקנו חכמי ישראל, בימים האלה – חזרו לצום.
ולמה אני מספר את כל הסיפור הזה? יש פה הרבה אנשים שיודעים את זה לא פחות טוב ממני. אדוני היושב-ראש, אני מספר את זה כי אנחנו מדברים פה על כל כך הרבה שנים שבהן העם הזה, העם היהודי הזה, שומר ומשמר את ההיסטוריה שלו – גם את החורבן, גם את התקומות, גם כשנבנה הבית. ידוע שכשהגיע לכאן לארץ נפוליאון וראה יהודים יושבים על הרצפה בירושלים – הוא הגיע בתשעה באב – הוא שאל: למה הם בוכים, מה קרה? למה הם יושבים על הרצפה? אמרו לו: הם מתאבלים על חורבן הבית שהיה 1,800 מאות שנה קודם. הוא אמר: עם שיודע להתאבל על משהו שהיה בעברו, 1,800 שנה – עם כזה, יש לו עתיד.
היום אנחנו נמצאים בדור שבו יושבים פה אנשים בממשלה הזאת שאין להם טיפה אמונה בכלום – לא רק באמונה. גם אנשים שכל חייהם עבדו ולמדו משהו מסוים – מה אומרים להם? תהיו רפורמים, תחליפו מקצוע. לנו אומרים: תחליפו את האמונה שלכם; תשתנו אתם לגחמות שלנו, כי ככה ליברמן רוצה. גם להם הוא העז להחציף פנים ולומר: תחליפו מקצוע. בלי רגישות, בלי שורשים, בלי להבין מה המשמעויות. אז אני אומר לך, חמד עמאר, ותמסור את זה לשר האוצר: אותנו לא יקנו בכסף, לא יאיימו עלינו בכסף. גם אותם אנשים שכל חייהם למדו דברים מסוימים – לא יזיזו אותם; גם בתיירות, ועל אחת כמה וכמה באמונה. ואם אתה רוצה להיות בטוח בזה, תקרא את ההיסטוריה של הצומות הללו, של האבלות הזאת, שאנחנו מתאבלים על דברים שהיינו צריכים לשכוח כבר מזמן. זה עם ישראל, זה מדינה יהודית, ואתם מנסים להחריב אותה, ולא תצליחו.
339 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.