קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שוכרן. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו כל פעם שואלים את עצמנו מחדש מה קורה עם תהליך הצניחה החופשית של רע"מ, מתי הם יגיעו לרצפה, לאן עוד אפשר להידרדר, לאן עוד אפשר לצנוח. אתה שואל את עצמך בכל פעם מחדש מה הגבול, מתי הם יחזרו קצת לעצמם. אני לא מצפה מהם להיות כמו המשותפת, מזמן הרמתי ידיים בעניין הזה, אבל לפחות בנושאים כאלה, של החוק של היום, שני חוקים, רע"מ צריכה לדאוג לענייני ביטחון לאומי, ואני מניח שלארבעתם אין רקע צבאי רציני בנושאים האלה.
או שיכול להיות, אני לא יודע. אני מופתע כל פעם מחדש ממה שקורה, מכמה אפשר לרדת, עד כמה אפשר, ומכמה הם חושבים שהציבור לא יודע. על מה הם מהמרים? שהציבור הערבי, החברה שלנו, לא יראו עד לאן הם הידרדרו, מה הם מסוגלים לעשות, לאן הם מסוגלים לרדת? הם חושבים שהציבור יחיה כרגיל עם הדבר הזה? אנשים לא יראו על מה הם מצביעים? הם חושבים שזה בגלל שזה מאוחר, יעני? מה הם חושבים לעצמם?
אבל האמת, אדוני היושב-ראש, ממנהיג ערבי שהלך לקבל את ההכשרה שלו לפוליטיקה מהרב דרוקמן אנחנו צריכים להפסיק להיות מופתעים. מי שחושב שמי שמכשיר אותו לפוליטיקה זה הרב דרוקמן, אין מה לצפות ממנו יותר, כי ככל הנראה – בערבית אנחנו אומרים את זה הכי ברור: (אומר בערבית: אם אתה לא מתבייש, תעשה מה שאתה רוצה.) תודה רבה.
221 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.