קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מחר עם ישראל יצום את צום עשרה בטבת. במשך מאות ואלפי שנים עם ישראל מתייחד ביום הזה, אחד הימים העצובים בהיסטוריה היהודית, היום שבו החל המצור על ירושלים ונבוכדנצר הגיע עם אלפי חיילים והתחיל את המצור שנמשך עד י"ז בתמוז, שנה וחצי שאחרי זה, ובתשעה באב נחרבו הבית הראשון והבית השני.
מי שהסתכל טוב-טוב ומי שקרא את ההיסטוריה היהודית, מה היה בתקופה הזו? לא הם החריבו את ירושלים. ירושלים חרבה כשהחל המאבק בתוך ירושלים, כשהגיעה קבוצה קיצונית, קטנה, בריונית והשתלטה על ירושלים, ושרפה את האוכל שהיה בירושלים ואיבדה את כל המצבורים שהיו בירושלים. כשהחל המאבק האמיתי בתוך ירושלים, אז נחרבה ירושלים. כל החיל הענק של נבוכדנצר לא הכניע לא את הרבנים, לא את תלמידי החכמים שהיו שם – כולם עמדו בחומה בצורה. כשהגיעו אנשים מתוך הבית והתחילו לקדוח חור בתוך הספינה, אז נחרבה ירושלים.
אדוני היושב-ראש, כשכנסת ישראל קיבלה כאן לא מזמן החלטות לקצץ מאות שקלים לכל ילד יהודי, ובוודאי אם הוא ילד חרדי, ואותה ממשלה בשבוע זה מחלקת 30 מיליון שקל לילדי המסתננים בשביל שיוכלו ללמד את הילדים שלהם במעונות – אין לך קידוח באונייה בביצורה של מדינת ישראל כמדינה יהודית יותר מההחלטה האומללה הזו. בזמן שאזרחי מדינת ישראל מוציאים את הילדים שלהם מהמעונות, מהגנים, כי הממשלה החליטה לא לממן אותם, מחלקים 30 מיליון שקל לילדי המסתננים – אלו שחלקם נמצאים כאן לא בהיתר, חלקם מיועדים יום אחד לגירוש. ואנחנו, אזרחי מדינת ישראל, בכספי המיסים שלנו, אנחנו מממנים את אותם אנשים. עיני אינה צרה באף אחד, אבל ממשלה שמחזקת מסתננים ומחלישה את האזרחים שלה רק בגלל היותם חרדים – זה תחילתו של חורבן, זה תחילתו של שיסוי אחד בשני, זה שרפת המצבורים של האוכל, זה גרם, על זה אנחנו בוכים יום-יום, כי אנחנו מבינים שמדינה שמקצצת לאזרחים בשביל לתת למסתננים היא לא מדינה שאכפת לה מהאזרחים; מדינה שרואה בחרדים הרבה יותר גרועים ממהגרי עבודה זו מדינה שלא יודעת לדאוג לביטחון התעסוקתי שלה.
ואני אסיים, אדוני היושב-ראש. אנחנו מקווים שהממשלה הרעה הזאת תיפול כמה שיותר מהר; ממשלה שמפלה ילדים – למסתננים נותנים ולחרדים לא – זו ממשלה שאין לה זכות קיום. ובעזרת השם, נעשה שתהיה להם התקופה הקצרה ביותר.
348 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.