אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא תכננתי לעלות לדבר, וגם לא תכננתי לעלות לדבר על מה שאני מדברת בכלל, אבל יש דברים שפשוט הדעת לא סובלת וחייבים לדבר עליהם.
אני אמרתי כבר מעל הדוכן הזה שאני לחברת הכנסת מירב בן ארי אפסיק להתייחס, ולמרות שקיבלתי באמת אין-ספור הודעות בימים האחרונים, מהארץ ומהעולם, שביקשו ממני לעלות ולזעוק על הצביעות של מי שעמדה כאן וצווחה את נשמתה על זה שאני טסתי לניו יורק בזמן מלחמה ל-72 שעות כדי לנאום אל מול מעשי השחיתות של נציגי האו"ם כנגד נשים ישראליות ויהודיות, אמרתי: אני לא אתייחס. אבל מה שקרה אתמול – באמת כלו כל הקיצים.
מי שצופה בתוכנית הפטריוטים בהגשת ינון מגל ראה אמש שינון מגל עשה – כמו שהוא עושה "הלפיד והיפוכו", הוא עשה "מירב והיפוכה". למה הוא עשה "מירב והיפוכה"? הוא הביא את אותה חברת כנסת, מירב כהן – כל זאת בלי שאני מגיבה לדברים, כן? – הביא את אותה חברת הכנסת מירב כהן עומדת ואומרת: בושה, בזמן מלחמה, שרה משועממת, תעשה פה ביזנס על חשבוננו, לא עשתה כלום, לא הייתה בנאום, לא פגשה אף אחד. ואז שנייה אחרי זה עבר לזה שאותה חברת כנסת טסה בביזנס לסוף שבוע מפנק בניו יורק כדי ללכת עם דגל, שגם על זה אין עדות ואין תמונה, אבל גם זה לא היה. מה עשתה אותה מירב כהן?
סליחה, מירב בן ארי. סליחה, סליחה, סליחה, סליחה. מירב בן ארי. חברת הכנסת מירב כהן, יש פה שלוש מירביות, זה מבלבל.
מה עשתה חברת הכנסת מירב בן ארי? למה אני עולה לפה בעצם? מי שטוענת להעצמת נשים, לחיזוק, לפמיניזם, לדאוג לכל אישה באשר היא, עלתה והעלתה פוסט, באמת ציוץ, שכתבה את הדברים הבאים. לינון מגל היא כותבת: נראה לי מתבקש שתעשה גילוי נאות כשאתה מדבר על מאי גולן, בכל זאת הבנתי שהייתם קרובים.
מעבר לעובדה שמדובר בשקר גמור מיסודו, שהרי היא משקרת כמו שהיא נושמת, כמו חבריה למחנה, מדובר בהערה מיזוגינית, מטרידה, שוביניסטית, מקטינה, שהיא לא הייתה מעיזה, אותה גברת בן ארי, לכתוב על אף חברת כנסת ועל אף שרה משום מחנה. אבל לי מותר. אז אני עומדת פה מעל הבמה הזאת וקודם כול אומרת לך, מירב בן ארי – באמת, לא תכננתי לדבר על הנסיעה המביישת שלך, אבל אני עולה ואומרת לך קודם כול - -
- - אני עולה ואומרת לך קודם כול: תתביישי לך, תתביישי. את לא אישה מעצימה. את חזקה רק על נשים ממחנה הימין – אם זה עליי, אם זה על לימור סון הר מלך, אם זה על מירי רגב, אם זה על גלית דיסטל. אני רואה את כל ההתבטאויות שלך. להעז ולרמוז על יחסים אינטימיים ביני לבין מגיש טלוויזיה שלא היו מעולם, וגם אם היו – מי את? מי שמך לעמוד ולדבר עליי, חתיכת חוצפנית, אישה שמביישת את התפקיד שלה ואת עצם היותה אישה? תתביישי לך לרמוז דברים כאלה. ועוד השקרים שאת משקרת, עומדת ואומרת שלא עשינו שם כלום, כשב-72 שעות עשינו שם יותר ממה שאת עשית כל הקדנציה הזאת. לא ישנו שם אפילו מרוב שפגשנו אנשים. כשאמרת שנסעתי בלי קיזוז – עוד שקר.
אבל עכשיו, אם כבר פתחנו את הנושא הזה אז אני רוצה להגיד כמה היא משקרת, באמת. היא עומדת פה על הדוכן, עומדת בטיקטוקים שלה – כי היא הרי חברת הכנסת של הטיקטוק – בסרטונים, בראיונות, בציוצים, בוועדות, בכל מיני שערים עלובים, שבאמת, אני כל הזמן אומרת, רק מעריב לנוער ו"כולנו" חסר לה – וצעקה שיש זום, אפשר לעשות זום. אני לא מבינה, לא היית יכולה להניף דגל בזום, חברת הכנסת מירב בן ארי? שוב, פנינו – אין אפילו תמונה שלה מנופפת בדגל. אבל את זה היא יכולה לעשות בזום. דיברה על ביזנס, פתאום היא אומרת למחנה שלה, למחנה השמאל שתקף אותה ואמר לה שהיא צריכה להתבייש שהיא עשתה את זה אחרי שהיא ביקרה אותי, לכל אלה שהשפילו אותה וירדו עליה, היא אמרה פתאום: זה חלק מהתקנון, לטוס בביזנס. אבל עליי זה לא היה חלק מהתקנון. סופ"ש על חשבון משלם המיסים שהיא הלכה.
בזמן מלחמה פתאום זה לא תקף. היא גם אמרה שהיא פגשה הרבה קהילות יהודיות. לא ראיתי איזו תמונה של קהילה יהודית, אבל היא הייתה אובססיבית לעקוב אחרי כל תמונה שלי ב– 72 השעות שלי בניו יורק. היא ממש עשתה מעקב אחריי, עד כדי כך שהיא שלחה אנשים לצלם אותי במטוס, ואחרי זה אמרה: היא לא נמצאת בוועדות – בזמן שבכלל הייתי בטיסה. והיא אמרה, הכי חשוב, היא אמרה: אני לא הייתי טסה, אני לא הייתי טסה.
עכשיו, אני רוצה להבהיר משהו, חברים. תראו, מעבר לזה שאני בזה, באמת בזה לה ולהתנהגות שלה, אני רוצה להבהיר: בנסיעת הבזק הזאת שלנו, של 72 שעות, מעבר לזה שאני נאמתי פעמיים בעצרת האו"ם אל מול אנשים שמשתיקים את מה שקרה לנשים יהודיות וישראליות, אל מול מי שהכחישו את זוועות הטבח והאונס והאלימות והשרפה כנגד נשים וכנגד ישראל בכלל, מעבר לכל זה, אנחנו קיימנו, אני והמשלחת המאוד-מצומצמת שלי ברשות לקידום מעמד האישה, גברתי היושבת בראש, עשרות, עשרות פגישות, עשרות פגישות עם משלחות מקבילות, באמת, אני אומרת לך, בלי לישון.
כשאצלה אפילו לא תמונה אחת. אבל מה אני רוצה להגיד? עכשיו נציגי האו"ם יצאו באמרה כל כך מזעזעת, שהם מצרפים את ישראל לרשימה השחורה של פגיעות מיניות לצד חמאס. ואני אומרת, חברת הכנסת מירב בן ארי, נסעת כביכול לנופף בדגל.
חברת הכנסת מירב בן ארי, נסעת כביכול לנופף בדגל. לא שמעתי אמרה אחת שלך על מאבק חייך בנושא נשים, על מה שקורה עכשיו באו"ם. לא שמעתי מילה אחת שמגנה את כל אלו ששותקים, שהם לא מספרים על מה שבאמת קרה לנשים ב-7 באוקטובר.
אופיר, יש לי עוד? ולסיכום אני אגיד, כשגם הבוחרים שלך, חברת הכנסת מירב בן ארי, בזים לך, כשגם מחנה השמאל שלך תוקף אותך, כשבאמת מתייגים את יאיר לפיד, ראש המחנה שלך, בהאשטאג – בלי הפסקה, אגב, אפשר לראות את זה – ואומרים לו: אנחנו לא מצביעים ליש עתיד אם מירב בן ארי ברשימה, וכבתקשורת שלך, זאת שמהללת אותך, לא יכלו כבר למלא את פיהם מים מרוב צביעות, ואמרו, אמרו שהם מבקרים אותך, אז אני באמת רוצה להגיד לך, בשמי ובשם עם ישראל כולו, שבאמת היה נורא מרוגש – להגיד לך תודה, תודה על השירות העצום שעשית למדינת ישראל.
אתה חושב שאני בודקת מתי היא פה?
זה הזיה שאין כדוגמתה. אתה הזיה שאין כדוגמתה.
היא מופיעה בנוכחות, אגב. לך תבדוק נוכחות.
לך תבדוק נוכחות.
מה אכפת לי אם היא נמצאת פה או לא? תגיד לי, אתה שומע את עצמך?
תגיד לי, אתה אמיתי? היא דיברה עליי כשאני פה כל הזמן?
איזה שטויות. למה אני מגיבה לך בכלל? בזבוז זמן אוויר.
בקיצור, אני רוצה לומר לך תודה בשם כל עם ישראל. בכל זאת, את עמדת פה וקראת לי – כשאני לא הייתי פה, דוידסון – קראת לי משועממת, משועממת שטסה לניו יורק. אז כמו שאמרתי, לא הספקנו אפילו לישון בטיסה שלנו לניו יורק. ואת, בשביל עלק לנופף בדגל, שלא ראינו, נסעת לסוף שבוע במנהטן על חשבון כולנו. אז מי המשועמם בינינו? אני לא יודעת. את שקרנית כמו שאת נושמת, את וכל המחנה שלך.
ושוב אני אומרת תודה מעומק ליבי, בשם כל הכנסת, באמת, בשם כל ישראל, על ההישגים המדיניים ויחסי החוץ הדיפלומטיים שחברת הכנסת מירב בן ארי הביאה לנו כאן, זה חשוב, שהבאת איתך חזרה ארצה. ותתביישי לך על הדברים שאמרת עליי ועל ינון מגל. את אישה שמבזה נשים, את אישה שמקטינה נשים, רק משם בא הכוח שלך. אני מקווה שההיסטוריה לא תסלח לך, כי את יודעת טוב מאוד ששמור מקום בגיהינום לנשים שמשפילות נשים. ובינתיים, העובדה שאנחנו מימנו את הטיסה שלך בביזנס כדי ללכת עם עלק דגל ברחוב, שגם עם זה לא הלכת, גם זה ייזכר לך לדיראון עולם. תודה רבה.
1,200 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.