קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אפתח בלי להתנצל – ולא שאני חייבת הסברים למישהו – כן, אני שומרת כשרות, זה חלק מהזהות היהודית שלי, זה הבית שגדלתי בו. ואני מבקשת דווקא לדבר על החשש שלי מפני החוק הזה. החשש הוא – יש לי התנגדות, ברגע שאתה לוקח את הדת ואתה משתמש בה למטרות שלצערי לא כשרות – נאמרו לפניי דברים מאוד מאוד נוקבים והסברים מדוע צריך חוק, ואני אספר לכם שכשהייתי עורכת דין, פנה אליי בעל דוכן פלאפל ואמר לי: תקשיבי, דבי, אני צריך את העזרה שלך. אמרתי: במה מדובר? הוא אומר: את לא מבינה, יש לי תעודת כשרות, עכשיו אני צריך לחדש אותה, אני צריך לשלם בסביבות 5,000 שקל, אבל אני רוצה לספר לך: הם באים, לוקחים את הצ'ק, הם אפילו לא עוברים דרך המטבח. וזה קרה פעם, וזה קרה פעמיים, וזה מרגיז אותי, אז אני החלטתי שאני לא משלם להם. וכמובן, מיותר לספר לכם מה זה לא לשלם להם. ואז פתאום בעיתונים המקומיים שלנו אפשר לראות: לפלאפל הזה אין כשרות, ועוד פעם, ועוד פליירים, ועוד זה. ואני אומרת, ריבונו של עולם – רק מה שמצחיק זה שדווקא אותו בעל דוכן פלאפל הוא אדם עם כיפה, אדם מאמין.
ואני רוצה לשאול, לאן אנחנו מגיעים? אנחנו עכשיו כמה רגעים לפני פיזור הכנסת. זה כל כך משקף את המטרה. אנחנו חלילה לא באים נגד היהדות או נגד כשרות, אבל אנחנו לא צריכים גם לטפל בדברים שהם ברורים מאליהם. מישהו בדק כמה אנשים הונו בנושא הכשרות? לאן הכסף הזה הולך? הג'ובים האלה? זה לא ייאמן, נלקחים פה סעיפים מהתורה המופלאה שקיבלנו – אין אחד שהוא יהודי שאתה תסתובב ותבין בין אם יש לו או אין לו את נושא הכשרות. וזה בסדר, זה שלו, כל אחד יחליט איך הוא נוהג. אבל להפוך את זה למפעל ג'ובים – מעלה חשש מאוד מאוד גדול.
ובמקום באמת להתעסק בעיקר המהותי, במקום להקל על בעלי עסקים, במקום להטיל עליהם פחות דרישות – הרי ברור שבסוף הם משיתים את זה עליהם, והם צריכים להשית את זה על הצרכן – אני עוד פעם שואלת: האם זה הפתרון לבעיה? כבר אמרתי, האם נעשתה איזו בדיקה? האם נבחנה? בדקתם מה קורה בעסקים? סיפרתי לכם דוגמה אחת מבעל עסק – אני לא אומרת שזה גורף, אני יודעת שמגיעים כל מיני משגיחי כשרות ויושבים לברור את האורז, ואז על הדרך גם חצי משפחה יושבת לאכול צוהריים בבית העסק. ואני רוצה לומר לכם, אין לי דבר ולא חצי דבר נגד היהדות, נגד הכשרות. אני גאה בזהות וביהדות שלי.
החוק הזה לא היה צריך לעלות. בטח לא עכשיו. ולכן אני מבקשת, אל תצביעו. תודה.
410 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.