תודה רבה, אדוני היושב בראש. אין לנו שר באולם? יש? אין שר. איפה?
אה, לא ראיתי. העייפות, העיניים כבר לא רואות כלום אחרי 17:00.
חברים, מאוד מאוד רציתי לדבר על החוק הזה, האמת, אבל מכורח המציאות אני איאלץ לדבר על הטירוף שקורה בוועדת התקשורת, לצערי, באופן יום-יומי. אני רק אגיד במילה שבסדר-היום יש כמובן את הפיצול של חוק התקשורת, ואני עוד אדבר על החוק עצמו, אבל אני רק אגיד שמבחינה פרוצדורלית, מה שראינו היום בוועדה הוא פשוט באמת תקדים בכנסת ישראל. סעיף בחוק, סעיף 74, שהוא אחד הסעיפים הכי שנויים במחלוקת בחוק הזה, סעיף מאוד כבד עם השלכות אדירות על שוק התקשורת בישראל – גם השלכות, לא גם, בעיקר השלכות כלכליות על הפלטפורמות המשדרות ועל הערוצים – עם השלכות הרות גורל לעתיד הכלכלי של שוק התקשורת של מדינת ישראל, נדחה לרגע האחרון, ממש ממש לרגע האחרון. ובאופן מפתיע, לא רק שהוא נדחה לרגע האחרון – ברגע האחרון, בחצי שעה האחרונה של הדיון, מתחילים לדבר עליו. מתחילה סערת רוחות מאוד גדולה של כל הגורמים מסביב לשולחן, באופן מאוד טבעי, כי זה באמת הסעיף הכי כבד והרה גורל, שיכול להביא גם ל-Destruction של ערוצי תקשורת בישראל.
אחר כך נעשה גרנדמייזר ושות'. למעשה, במחטף של הרגע האחרון מביאים את הסעיף הזה, ובגלל שהדיון, ככה, הופך להיות מאוד מאוד נסער, השר אומר – השר הוא זה שמנהל את הוועדה בפועל, לצערי הרב מאוד; הוא מחליט את סדרי הדיון, הוא מחליט איך הדברים יקרו. כל הזמן שואלת אותו יושבת-ראש הוועדה: תכריע, תכריע, תכריע. היא שוכחת שאנחנו המכריעים, אנחנו המחוקקים, החוק בידנו. ובעצם אומר השר: אני אביא את זה כהסתייגות ונדבר על זה בדיון כהסתייגות. אני, בכמעט ארבע שנים שאני בכנסת ישראל, לא מכירה דיון מהותי על סעיף אקוטי בחקיקה ממשלתית ענקית, עצומה, שתשפיע על שוק התקשורת 50 שנה קדימה – שיתקיים דיון מהותי כהסתייגות שהשר מגיש בעצמו. לא נתקלתי בדבר כזה בכנסת. לרוב איך הסתייגויות מתנהלות בוועדות? מנמקים הסתייגויות 30 שניות ומצביעים. זה בטח לא דיון מהותי.
יושבת-ראש הוועדה אמרה; אני מתחייבת, יהיה דיון, אבל אני רוצה להגיד שאני היום אפנה במכתב רשום ליועצת המשפטית לכנסת שתעמוד על הפרוצדורה התקינה בכנסת. סעיף כל כך מהותי, בחקיקה ממשלתית הרת גורל לשוק התקשורת והשידורים במדינת ישראל, לא יכול להיות מובא לנו כהסתייגות שנדון עליה תוך כדי הצבעות. זה דיון שצריך להתנהל כמה שעות בוועדה. לא שמענו את רשות התחרות, לא שמענו את רשות האסדרה, לא שמענו את כל הגופים המפוקחים שרוצים לדבר על זה, לא שמענו את חברי הכנסת, לא שאלנו שאלות. זה הסעיף הכי מהותי ואקוטי, ואנחנו נעמוד על הזכות שלנו לדון בסעיף הזה. לא יכול להיות שזה יהיה מובא בפני הוועדה כהסתייגות שנעביר אותה באהלן-אהלן, כאילו זה שום דבר, תודה רבה
426 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.