אה, נכון, אני רב. רב-סרן.
תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אין חוק שיש בו פחות כשרות מהחוק הזה. אתם יודעים, מדברים פה על איסור הונאה בכשרות. מה שעושה הממשלה הזאת זאת האימא של ההונאות בכשרות. האימא שלהן. עם ישראל שומר כשרות במשך אלפי שנים. אלפי שנים. בלי הרבנות הראשית. לא הייתה רבנות ראשית. שמרו כשרות בגולה, בקשיים, תחת איסורים, תחת סנקציות. שמרו. שחיטה כשרה, אוכל כשר. ידעו לשמור את הכשרות הזאת. פתאום בלי שאריה דרעי יחלק ג'ובים לכל מיני משגיחים ויהפכו את הכשרות למסחרה, אי-אפשר.
הרי מה אומר החוק כרגע? החוק כרגע אומר שהרבנות הראשית היא זאת שקובעת את סטנדרט הכשרות, היא זאת שקובעת מה צריך לבדוק. אבל מכאן, אחרי שהיא נתנה רישיון לגופים שהסמיכה לתת כשרות – כל אחד יבחר את הכשרות שלו. אגב, בדיוק כמו שקורה, כי לא חבר הכנסת גפני ולא חבר הכנסת דרעי יאכלו כשיש כשרות של הרבנות. הם, כל אחד, יש להם את הכשרות שלהם, הם צריכים את הכשרות שלהם.
אני אספר לכם סיפור. אני בעוונותיי מאוד אוהב דגים מלוחים. ומה לעשות, המעדניות הכי טובות של הדגים - -
- - זה או בבני ברק או בירושלים. אז אני הולך.
לא, זה אדמחוט, עזבי, זה משהו אחר. הדגים המלוחים – אני אומר לכם, יש מעדנייה בבני ברק חבל על הזמן, הדגים המלוחים הכי טובים. יש לי חבר שרצה לפתוח סניף של המעדנייה הזו בעיר אחרת. הוא סיכם איתם הכול. סגרו עסקה, הוא כבר קיבל את המותג, הוא יכול לפתוח את הסניף של המעדנייה בעיר אחרת. על מה נפלה העסקה, אדוני היושב-ראש?
כשרות. הוא אומר להם: מעולה, בואו, תראו לי רק את תעודת הכשרות, כי בסניף שלכם ברחובות שאני רוצה לפתוח אני צריך לתלות תעודת כשרות של הרבנות. הם התחילו לצחוק, אומרים לו: נראה לך שיש לנו תעודת כשרות של הרבנות פה, בבני ברק? מה אנחנו צריכים את הרבנות הזאת? אין תעודת כשרות של הרבנות. כל אלה שמסתובבים פה ומספרים לנו על איסור הונאה בכשרות, את הדגים המלוחים קונים גם שם. הם גם הולכים לקנות שם בלי תעודת כשרות של הרבנות. למה? כי זה מסחרה. הם מחפשים כשרות, הם לא מחפשים את המסחרה.
אם אנחנו רוצים שעם ישראל יאכל כשר, בטח לא הכנסת קובעת לו מה כשר. כתוב, ובזה אני אסיים: עשה לך רב. כל אחד יש לו את הרב שלו, והוא סומך עליו. בשבילי מספיקה הכשרות של רבנות צהר. בשביל אריה דרעי, הוא רוצה את בית יוסף. בסדר. בעל העסק יבחר איזו כשרות הוא רוצה לשים על העסק שלו. ולפי זה זה יעבוד. לכן, אדוני, החוק הזה הוא האימא של ההונאות בכשרות.
407 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.