קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני שומעת הרבה, כשאני נמצאת בין האנשים מכלל המגזרים והקשת בחברה הישראלית, על מה שקורה בתוך המשכן הזה, בעיקר על ההתנהלות המביישת והרמה של הדיבור והצעקות של הרוב. זה הפך לנורמה בשנים האחרונות במקום הזה. אבל מה שהיה היום, בעיניי, עבר כל שיא. אני לא איכנס עכשיו לפרטים של האירוע של הכנס שהיה עם ח"כית עאידה, ואיך הוא הפך לזירה של צעקות, של אלימות ושל ההכחשה, וכאילו הכול טוב ויפה ואין טרור של מתנחלים בגדה המערבית, ואין שרפות של חיות בחיים, בחיים – אנחנו ראינו את זה במו עינינו – לא מישהו שסיפר לנו. ראינו איך הם עקרו עצי זית, עשרות, אם לא, לא יודעת, 50, 60 ו-70 - - -
ח"כ גלעד, אתה יודע שאם הם בפנים או בחוץ או בכלל, זה כבר לא משנה. באמת, לא משנה, כי אפילו כשהם שומעים את הדברים ואת הצעקות ואת הזעקות, זה כאילו נכנס מצד אחד ויוצא מהצד השני, לכן אני לא אתייחס גם לסוגיה הזאת. התחלתי להגיד משהו על הסרטון שרץ ברשת, של ח"כ שהוא גם סגן נשיא – יו"ר – הכנסת, שגונב את הכיבוד של הכנס. הוא גונב את המגש, לא כי בא לו לאכול משהו כי הוא רעב, בא לו, לא משנה, וזה לגיטימי ואפשרי – אבל לגנוב את הכיבוד וללכת עם המגש ולחלק לאלה שבאו לעשות את המהומה ולאכול מול המצלמה, בעיניי אין רמה יותר נמוכה מזה, אין רמה יותר נמוכה מזה. וזה מבייש כל חבר כנסת ומבייש את הבית הזה, ומבייש אותי גם. תודה.
247 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.