קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שקשה לעלות אחרי כזה נאום. שירי, כל הכבוד, כל הכבוד. אם לא היינו צוחקים, היינו בוכים. אז אני אפתח את הנאום בהתנצלות הקבועה, כי זה הפך להיות כבר ספורט לאומי פה בכנסת, על כך שאני לא נגד עולם התורה, שהילדים שלי בחינוך דתי, אני מדליקה נרות שבת, אני עושה קידוש, אני אוהבת את התורה, אני אוהבת את הדתיים, אני אוהבת את החרדים. ככה, בהתנצלות הקבועה, כי זה באמת הפך להיות כאן ספורט לאומי, שאתה חייב להצדיק את עצמך לפני שאתה מוציא איזושהי מילה מהפה נגד אנשים שלא קמים בבוקר לעבודה, לא מתגייסים לצבא ולא לוקחים חלק באיזשהו משהו שהוא ישראלי. זה הפך להיות כאן הספורט בכנסת – בואו נתנצל קודם על מי שאנחנו.
אז אני יהודייה, אני ציונית ובעלי עושה מילואים מ-7 באוקטובר. אני לא אספר בן כמה הוא, הוא עבר מזמן את גיל 50. אני עובדת ומפרנסת, לא זכור לי שמישהו אמר לי: את יודעת מה, את עובדת קשה, בואי נסבסד לך את המעונות. בואי ניתן לך כסף, נסבסד אותך, גם לא אף אחת מהחברות שלי. אגב, הן כולן קמות לעבודה, הבעלים שלהן קמים לעבודה ועובדים. אדוני היושב-ראש, זה קונספט חדש: אתה יוצא לעבודה. אתה יוצא לעבודה, אתה מרוויח כסף, ואתה מפרנס את הילדים שלך. לפני 7 באוקטובר יכול להיות שגם אני הייתי קצת יותר רכה לגבי נושא הגיוס, אני מודה. אמרתי: אולי נעשה את זה בשלבים, בואו נבוא בטוב, בואו נבוא למשא ומתן, לא הכול בכוח. אחרי 7 באוקטובר יותר ויותר מסתבר שגידלנו לנו מתחת לאף כת. כת שאין לה שום קשר – לא לעולם התורה, לא לתורה ומצוות, לא לשום דבר שבא להגן על איזשהו משהו דתי. אנחנו רואים אנשים קורסים במדינת ישראל, אנחנו רואים את הציבור שלא מצליח לגמור, להתחיל, לסיים את החודש. אנחנו רואים הלוואות על גבי הלוואות. אנחנו רואים בנקים שכבר אומרים שאנשים לא מצליחים להחזיר את המשכנתאות. ואז מעבירים פה חוק שאומר שצריך לסבסד את מעונות האברכים, ועולים פה חברי כנסת עם נאומים פמיניסטיים, מה זה פמיניסטיים, מחממי-לב. מה זה פמיניסטיים – שנשים צריכות לעבוד, ואיך אנחנו, האופוזיציה הרעה הזאת, מונעים מנשים לעבוד, רחמנא ליצלן. למה אתם לא פמיניסטים, אופוזיציה? מה נסגר איתכם? אז לא, אנחנו מאוד מאוד פמיניסטים, ואנחנו רוצים שנשים יצאו לעבודה אבל אין שום סיבה בעולם שבן אדם יוציא כסף מהכיס, בן אדם שעובד, בן אדם שמשרת, ויסבסד אנשים שבהגדרה לא מוכנים לצאת לעבודה לפרנס, ולא מוכנים להתגייס או לקחת איזה משהו ביום-יום הישראלי. תודה רבה.
394 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.