אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת עודד פורר, לכל מה שהוא אמר ביחס לחוק הזה.
ברשותך, אני רוצה להתייחס ליום שאנחנו מציינים היום, פתיחת חודש הגאווה. אנחנו מציינים את היום הזה בתוך מלחמה, ואחרי למעלה משנתיים של לחימה כמעט ללא הפסקה, כשהמציאות כאן מיום ליום ומשעה לשעה מידרדרת – חיילים נופלים, אין לממשלה הזאת אסטרטגיה בשום אספקט. אלה ימים באמת קשים, ואין ספק שיש הרבה הרבה הרבה מה לתקן. בתוך כך, המלחמה הזאת, לצערי, רק חידדה את הצורך בפעולה למען שוויון זכויות לקהילה הגאה. שגיא גולן, זיכרונו לברכה, לא חיכה לקריאה באותה שבת נוראה ב-7 באוקטובר. הוא קם בבוקר, הוא ראה את המתרחש וירד דרומה, נכנס לבארי, הציל משפחות ונפל כגיבור. הוא לא שאל איזה זכויות יש לו או אין לו, אלא פשוט הקריב את עצמו למען המדינה. ורק אחרי שהוא נהרג נחשף הפער העצום בין כמה הוא נתן למדינה את החיים שלו לבין כמה שהמדינה מסוגלת לתת לו ולסביבתו. החוק לא הכיר בזוגיות שלו ולא אפשר לעומר להיחשב כאלמן צה"ל. הבית הזה תיקן את העוול הזה בזכות אנשים מעולים שהיו ודחפו כאן, ובראשם חבר הכנסת הרצנו, וצריך להודות לו על כך מאוד, וגם בזכות הסיפור של שגיא, וטוב שכך.
נכון. נפגשתי איתו.
אבל בסוף בסוף שגיא ועומר קיבלו שוויון במוות. זה מה שיש למדינה להציע למי שנפל בלחימה מול חמאס. אבל בחיים – שיתכבדו ויטוסו לחוץ לארץ אם הם רוצים להתחתן. בחיים להביא ילדים אי-אפשר, זכויות לא ניתנות להם. וכמובן שמעבר לכך, הממשלה והקואליציה הזאת לא עשו שום דבר כדי לקדם את הקהילה הגאה בישראל, לא עשו שום דבר כדי לקדם שוויון זכויות לחבריה, הם רק הלכו אחורה וביטלו תקציבים שהצלחנו להשיג בעבר.
מה שפחות נעים לחברי הקואליציה לזכור זה שיושב כאן חבר כנסת מטעמם שאמר עלינו, חברי הקהילה הגאה, שאנחנו מסוכנים לישראל יותר מדאעש, חיזבאללה וחמאס. את זה הוא אמר, אגב, לפני 7 באוקטובר. אבל כשעימתו אותו עם האמירה הזאת אחרי המחדל, הוא רק חיזק את דבריו וסירב לחזור בו. ומפלגת השלטון, הליכוד, שותקת. זו שנציגיה תמיד צעדו איתנו במצעד הגאווה, זו שנציגיה היו בשדולה. הם נעלמו, לא אומרים כלום. כששומעים קולות כאלה שמגיעים מחבר קואליציה בישראל, מבינים בדיוק למה עוד צריך מצעד גאווה – כי עדיין אין שוויון.
כשאני רציתי ילדים נאלצתי לנסוע 10,000 קילומטר מערבה, כי ברחובות עדיין רודפים ומציקים ומכים להט"בים, כי במערכת החינוך הישראלית הקללה הנפוצה ביותר היא "הומו". אז כן, צריך מצעד גאווה כל עוד יש מי שעומד פה ואומר שאדם כמו שגיא גולן מסוכן מחמאס, כל עוד יש נערים מפוחדים שמפחדים לצאת מהארון כי הם רואים מה עושים לחברים שלהם והם רואים איך נבחרי ציבור מדברים אליהם. ולכן צריך מצעד, והמצעד הוא תזכורת לכולם שאזרחים ישראלים, אזרחים שיוצאים להילחם ונופלים על המדינה הזאת, עדיין חיים פה בנחיתות ביחס לשאר האוכלוסייה.
ומשפט אחרון, אדוני. יש לנו המון מה לתקן, הלוואי בכנסת הזאת, אין לי הרבה ציפיות ממנה. אבל יש לנו המון מה לתקן בכנסת הבאה, בממשלה הבאה, שבעזרת השם תקום. כל כך הרבה חוקים למען שוויון זכויות להעביר ולקדם, ואני מקווה שנצליח לעשות את השינוי הנדרש הזה בקרוב. תודה רבה, אדוני.
493 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.