אדוני היו"ר האהוב, חבריי חברי הכנסת, כבר כשחשבתי שאנחנו לא יכולים לרדת נמוך יותר, שימו לב לחשיפה.
תדעו שזה ממש צועק – הווליום פה הוא כאילו – ואז אני אומר למה כולם צועקים פה. אז כשאני אומר למה כולם צועקים, בסוף גם אני צועק. אני מתחיל מההתחלה: עד שחשבתי – עדיין צורח.
עליזה, אני מתנצל, אני רואה שזה חזק. אפשר לעשות משהו? עכשיו יותר טוב? אוקיי.
טוב, אז נעבור לנושאים רציניים. עד שחשבתי שאי-אפשר לרדת נמוך יותר, יש לנו ידיעה מרעישה של אבי מוסקוב, שמדווח שדגל התורה מכריזה מלחמה. אתם שואלים, על מי היא מכריזה מלחמה? על מדינת ישראל. ואיך היא עושה את זה? היא תקים – בהוראת הרבנים, כמובן – ועדה מקצועית שתבחן את הכלים ואת הפעולות שהחרדים יכולים לנקוט כדי להביא – שימו לב לזה – פגיעה קשה במערכות המדינה.
מדינת ישראל באמצע מלחמה בכל החזיתות, ומה עושה סיעה מתוך הקואליציה של נתניהו? מקימה ועדה שתבדוק איך אפשר לפגוע במוסדות המדינה. ואני רוצה לשאול גם אתכם וגם את הציבור היקר שמאזין לנו, האם מישהו במחלקת הדגים הקפואים יגנה את הדבר הזה? הינה, יש פה עמית הלוי הידוע, שיודע לגנות מתי שצריך, מה דעתך על זה?
אז אני אגיד לך, דגל התורה החליטו להקים ועדה לבדוק איך הם יכולים לשתק ולפגוע במערכות המדינה. מה אתה אומר על זה? יש לך משהו להגיד על זה? תגיד להם: אסור, תגיד להם: תפתחו בחקירה לבדוק איך עושים את זה. תגידו מה זה אומר? איך מקימים ועדה כזאת? מה זה בכלל אומר?
כי הרי זה חרטא בפיתה – הם מצביעים יחד עם הקואליציה, והכול פה קומבינה אחת גדולה. אז אני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, ואת הציבור, שאולי ניתן לו עובדת בונוס: מה זה אומר, מה מנסים לעשות פה? מנסים לעשות שני עמים במדינה אחת? מנסים לעשות שני מעמדות במדינה אחת? מה אתם מנסים לעשות, אחרי ארבע שנים שאתם בשלטון ואין לכם דבר אחד להראות שהבאתם לטובת אזרחי מדינת ישראל? לא הצלחתם להכריע בעזה, ואתם לא מצליחים להכריע בלבנון, ואלוהים יודע איך ייגמר הסיפור עם איראן – אלוהים וטראמפ – אז עכשיו גם בתוך המדינה.
זו המורשת שלכם? זה מה שאתם רוצים, שיזכרו את ממשלת המשתמטים הזאת, שכל אחד עושה פה מה שהוא רוצה, שאין דין ואין דיין? הם רוצים עכשיו להקים ועדה שתבדוק איך פוגעים במוסדות המדינה כי עוצרים עריקים שאמורים להתגייס בזמן מלחמה. אי-אפשר להמציא את זה, אין כותב תסריטים שיכול להמציא את האירוע המופרע הזה. מה ההבדל בין נאור שירי, שעשה צבא, לבין האנשים האחרים בצד השני – מה ההבדל? מה ההבדל בין מיקי, מה ההבדל בין מיכל, מה ההבדל בין גלעד – שמישהו יסביר לי מה ההבדל בינינו? למה אנחנו פחות טובים? למה אנחנו אמורים להיות המשרתים של הציבור הנעלה? שיבוא בטובו לשרת את מדינת ישראל. מה זה האירוע המופרז הזה, שכולם פה נותנים לו יד? צריך לקום כאן כל חבר כנסת ציוני שאכפת לו מחיילי צה"ל ולומר בקול ברור: מי שיכול לשרת בצבא, צעיר ובריא, שילך לשרת בצבא – עד כאן. תודה, אדוני, על הסבלנות, על היחס, ולא צריך להגיד לי ללכת. תראה, אני הולך לבד.
488 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.