קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיפור קצר מאתמול. אתמול היו שתי לוויות: של חייל, לוחם מגבעתי, מיכאל טיוקין, שעלה יחד עם אמו לפני שש שנים, נפל בלבנון, וגם לוחם מגלן, אדם צרפתי מראש העין. לוויה אחת הייתה באשקלון, עיר שבה אתה גר, אדוני היושב-ראש, הלוויה השנייה הייתה בעיר ראש העין.
בשעה 17:00 הייתי בדרך לאירוע בתל אביב, טקס לזכרם של קורבנות הפיגוע בדולפינריום לפני 25 שנה. פתאום בשעה 17:00 התנועה בכביש 1 נעצרה לחלוטין, ואז אמרתי: בטח משהו קורה. בזמן שאלפי אנשים נהרו לכיוון אשקלון ואלפים נהרו לכיוון ראש העין, אמרתי: בטח יש עומס תנועה. מהר מאוד התברר שזה לא עומס תנועה, זה חסימה מכוונת של הכבישים, כביש 4, כביש 1, היציאה לירושלים, על ידי קומץ של אנשים, שהם בעיניי גם לא ראויים להיות אזרחים של מדינת ישראל.
אלפים. ואז במשך שעתיים וחצי אנחנו עומדים בפקק. זה לא מזיז לי שאני שעתיים וחצי בפקק. הזיז לי שאיחרתי לטקס, שלא באתי לטקס. רק בשעה כמעט 19:30, כשהתנועה השתחררה, החלטתי בכל זאת להגיע לטיילת בתל אביב, הנחתי זר. יש שם אנדרטה לזכרם של 21 קורבנות מהפיגוע בדולפינריום, ובשעה 21:00 חזרתי לכנסת לירושלים. בדרך לכנסת אמרתי לעצמי: על זה יהיו הבחירות. על זה יהיו הבחירות. או שאנחנו ניתן לאנשים האנטי-ציונים לשלוט בסדר-יומה של המדינה, או שאנחנו נוכל גם לכבד את הלוחמים שלנו וגם להכריע בקרבות ובזירות הפתוחות.
ואז חזרתי לפה, לכנסת, אתמול. הלילה היה ארוך. סיימנו אותו ב-04:00 ומשהו לפנות בוקר. ראיתי את הניתוק המוחלט של חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות, שלא עניין אותם שום דבר. שום דבר, חוץ מטובתם האישית.
אני חושב שכל ציבור, כל אזרח בישראל, כל מי שצופה בנו היום, צריך לשאול את עצמו באיזה מדינה הוא רוצה לחיות בעוד מספר חודשים. האם הוא רוצה לחיות במדינה ציונית, מדינה שמכבדת את הגיבורים שלה, או במדינה שבה אנשים אומרים "נמות ולא נתגייס", חוסמים כבישים, ופוגעים בעשרות אלפי אזרחים, ושלא יגידו לי שאני בררן בנושא הזה. אגיד משפט לסיום: כל מי שחוסם כבישים ופוגע באנשים, לא ראוי לעשות את מה שהוא עושה. ואנחנו עוד נשאל שאלות מדוע המשטרה פעלה כפי שהיא פעלה אתמול. תודה רבה.
331 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.