קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בואו נמשיך קצת עם עלילות הצאר קרעי. כמובן, זה לא מפסיק לרגע, תמיד יש לי מה לחדש לכם בנושא. הערב אני מקריאה לכם פוש קטן שיצא בתקשורת, של דפנה ליאל: שר התקשורת קרעי חתם על צו שנועד להרחיב את אזורי השידור ולהיטיב עם תחנות הרדיו המגזריות קול חי וקול ברמה, זאת תוך התעלמות מצו ביניים שהוציא בג"ץ רק לפני שבוע. ההחלטה התקבלה ללא תשתית ביטחונית נדרשת ותוך המשך ההפרה של הצו השיפוטי שנתן בג"ץ.
למי שלא מכיר, במסגרת ההפיכה התקשורתית של הצאר קרעי, שהיא כמובן מתקפה כוללת על התקשורת החופשית בישראל, לא רק באמצעות חוק השידורים, אלא גם סגירת גל"צ וגם העליהום המטורף על התאגיד, ומחר יהיה החוק של התאגיד בוועדת הכספים, בנושא התקציב של התאגיד, וכל הנדבכים השונים של ההפיכה התקשורתית, וגם שמעתי על הרעיון של קרעי, שבוע שעבר, להקים ועדה שתאיים על עיתונאים מפני הדלפות, כי זה חופש העיתונות במדינה דמוקרטית – אז מה קרה בשבוע שעבר במסגרת כל הבליץ המטורף של הצאר קרעי? יש עתירה לבג"ץ, אחת מני רבות כנגד הצאר, בנושא הרדיו האזורי. הצאר, בעצם בהנחיה ללא סמכות, הוא פתח תדרים של רדיו אזורי של תחנות שהוא מאוד אוהב אותן, ואפשר להגיד שהן מקורבות אליו, הוא פתח להן את התדרים לארצי. הוגשה עתירה, ואחרי שכמה וכמה וכמה פעמים בג"ץ ככה לא התערב, השופט שטיין חטף, מה שנקרא, את הקריז, והוציא צו ביניים ואמר לו: אתה לא יכול לעשות את זה, זה לא בסמכות, ועצר תהליך.
אז היום מה שקרה הוא שקרעי החליט שהוא מצפצף על בג"ץ, על פסיקה של צו של בג"ץ. שר בממשלת ישראל לא מציית לבג"ץ. משבר חוקתי, כבר אמרנו? אבל זה מעבר למשבר חוקתי, כי כשקראתי את הפרסום אמרתי: אני חייבת רגע למצוא תקדים לדבר הזה. האם היה אי פעם שר שהפר פסיקת בג"ץ? שצו שהוציא שופט בבג"ץ עצר אותו, והשר מצפצף עליו? לא הצלחתי למצוא כזה דבר.
אז מה שקורה כרגע הוא שבעצם לא רק שהשר מצפצף על שלטון החוק, מצפצף על הדמוקרטיה, על הערך של בית משפט ומערכת הרשות השופטת בישראל, ממש מחיקת כל ערך של הדבר הזה – יותר מהכול, מה שנורא ואיום בזה הוא שהוא דורש מעובדי משרדו, משרד התקשורת, לעבור על החוק, וחושף אותם לתביעות בזה שהוא מנחה אותם לעשות משהו שהוא נגד צו של בג"ץ. אני לא נתקלתי בדבר כזה בחיים שלי, זו הזיה מוחלטת.
ואמרתי לעצמי: ואללה, כשאנחנו נחזור לממשלה, בעזרת השם, בקרוב, בימינו אנו במהרה, לא יהיה מצב, גם אם מאוד לא ימצא חן בעינינו מה שבית המשפט יחליט, שלא נציית לבג"ץ. פשוט לא יהיה מצב כזה. אולי נהיה מתוסכלים ואולי נכעס ואולי לא נסכים ויהיו חילוקי דעות, אבל מרגע שבג"ץ החליט החלטה אנחנו נציית לבג"ץ. אנחנו נציית לחוק. אנחנו נכבד את הדמוקרטיה שלנו, מה שלא קורה בממשלה הזאת.
ובאמת, אי-אפשר לעבור בשתיקה על הניסיון להפוך את ישראל למערב פרוע פוליטי, שבו החזק והמקורב קובע הכול – ולא החוק ולא הדמוקרטיה ולא הנורמות המקובלות.
אני רק רוצה לספר שהשבוע הזה – סליחה?
אני רק רוצה לספר, שעם ישראל ידע. השבוע היו לנו ביום ראשון דיונים בחוק בוועדת התקשורת. בפגרה היינו פה בלי סוף. באמת, הם מיצו את כל הזכויות שלהם בפגרה להביא אותנו לכאן, גם תחת טילים איראניים היינו כאן. ולפתע, בסוף יום ראשון אנחנו מקבלים המשך סדר-יום לשבוע הזה, והפלא ופלא, פורצים שוב את מתווה היועצת המשפטית לכנסת, שהנחתה בחוק הזה שיהיו לא יותר משני דיונים. אגב, היא לא סתם הנחתה את ההנחיה הזאת באופן אקראי. ההנחיה ניתנה מכיוון שזה חוק כל כך עמוס ומורכב ועם משמעויות כל כך הרות גורל, שגם לוקח זמן ללמוד את החומרים, בטח לצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, שצריך רגע לתרגם את הדבר הזה הלכה למעשה, וזה לוקח זמן. בטח כשדנים בסעיפים הרגישים בחוק, בוודאי בסעיפי החדשות, שהם מחוץ למתווה היועמ"שית, והוחלט להכניס אותם לתוך סדר-היום. ככה דורסים את הכנסת על מלא מלא מלא. תודה רבה.
617 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.