קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם יודעים, היום השתתפתי בטקס לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. זה אירוע של משרד העלייה והקליטה, וזה היה טקס מאוד מרגש ומכובד, הגיעו שר העלייה והקליטה אופיר סופר וכל בכירי משרד העלייה והקליטה, כדי להוקיר תודה למי שנלחם בצורר הנאצי.
במהלך האירוע ניגשו אליי משתתפים רבים ושאלו: למה את לבד? איפה עוד חברי כנסת? וניסיתי להסביר שזה יום העבודה של הוועדות, יש דיונים ויש עבודה פרלמנטרית. אבל, האמת, קשה היה למצוא תשובה ולהסביר למה לא הגיעו חברי כנסת להכיר תודה לאנשים שנלחמו למען חירות העולם, למעשה גם למען האפשרות שתקום מדינת ישראל, מדינה יהודית, אחרי הניצחון הגדול על גרמניה הנאצית.
ולמי שלא יודע, ב-9 במאי השנה אנחנו ציינו 81 שנים לניצחון הגדול, ניצחון על הרוע, הרוע הגדול ביותר שידעה האנושות, השמדה שיטתית של עם שלם, העם היהודי. הניצחון על הנאצים הוא לא רק תאריך היסטורי, בשבילנו זה גם יום של הכרה, הכרת תודה, ושל מחויבות מוסרית.
אתם יודעים, הגיעו לטקס הזה 12 אוטובוסים מכל מיני יישובים ברחבי הארץ. לטקס הגיעו הרבה חברים מארגון שנקרא ארגון ברית הווטרנים, שהוקם על ידי אברהם גרינזייד, זיכרונו לברכה. אברהם, שהלך לעולמו לפני כשנתיים, הותיר אחריו מורשת עצומה: שימור זיכרון הגבורה היהודית בצבא האדום. הוא השקיע המון בחינוך של בני נוער; הוא השקיע בקשר בין חיילי צה"ל לווטרנים של מלחמת העולם השנייה; הוא תרם רבות להקמת המוזיאון, מוזיאון ללוחם היהודי, ששם, דווקא במתחם של המוזיאון הזה, התקיים השנה וגם בשנה שעברה הטקס של יום הניצחון. אברהם פעל רבות למען הזכויות והרווחה של הווטרנים ושורדי השואה יוצאי ברית המועצות בכלל, והייתה לי הזכות להכיר אותו אישית. אני זוכרת אותו תמיד כאישיות מדהימה, וכבר לפני שנים התחייבתי לעשות כל מה שביכולתי כדי לשמר את זכרם ואת גבורתם של ניצולי השואה, אלה שהסתכלו וראו, היו עדים לזוועות המלחמה, וראו את המוות בעיניהם. עשיתי מה שיכולתי, תרגמתי זיכרונות של ניצולי השואה ואסירי גטאות ומחנות ריכוז. תרגמתי מסמכים למוזיאון ולחדרי הנצחה על חייהם של גיבורים יהודים שנלחמו בנאצים. אתם יודעים, אני גם כל שנה מגיעה לטקסים ומניחה זר הנצחה, ואומרת תודה על הניצחון.
שני הסבים שלי נלחמו במלחמת העולם השנייה. אחד היה רופא צבאי בצבא האדום והשני היה מכונאי בגדוד השריון, שהגיע לברלין, וב-1945 הוא היה בברלין, היה חלק מהניצחון על גרמניה הנאצית. זאת חובה שלנו לשמר את המורשת, ואני רואה ביום הזה לא רק מחווה סמלית אלא גם חובה של כל אחד מאיתנו, אזרחי מדינת ישראל. ואני מצפה שיותר חברי כנסת ירגישו מחויבות לזכור ולהוקיר ולשמור על המורשת הכל-כך חשובה בשביל כולנו. תודה.
401 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.