קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה כבוד היושב-ראש. לפני כמה ימים חברי סמיר בן סעיד ואני ביקרנו בנמל יפו. נפגשנו עם הדייגים, ערבים ויהודים, יהודים וערבים, ששטחו בפנינו את המצוקות, את הבעיות, את הדרישות שלהם כלפי משרד החקלאות, אגף הדיג. ברשותך, אני אגיד את זה בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
אדוני, גם משפחות שכולות, שאנחנו מגלים כלפיהן יחס אחר, צריכות לעמוד בתקנון.
הם לא רשאים להשמיץ אותי מעל הדוכן. גם אני משפחה שכולה.
אני מבין שיש בחירות. אתה פוליטיקאי. אתה לא רק משפחה שכולה, אתה פוליטיקאי.
אסור לך. אסור לך. אז מה אם הוא אבא שכול? שישמיץ חבר כנסת ערבי כי הוא מגיש הסתייגות? לך מפה. לך.
מה זה? זה שוק. זה נקרא שוק. מגלים הבנה, אבל זה שוק. זה שוק.
אני רוצה לעבור לדיבור על קורבנות הפשיעה בחברה הערבית, שממשלת ישראל והמשטרה בכוונה - - -
מעל 100 אזרחים ערבים נרצחו בפשיעה על ידי ארגוני פשיעה, ומשטרת ישראל יכולה למגר את הפשיעה הזאת, והיא לא עושה זאת.
בכנסת הזאת לא קל להיות חבר כנסת, לא קל להיות חבר כנסת ערבי, והכנסת הזאת - - -
כל סיעות הבית הגישו בקשות דיבור.
אתה תשמור על התקנון והסדר. אתה אורח כאן. אז מה אם אתה אבא שכול? יש אנשים שכולים אחרים. גם לי נהרגו 13 מבני משפחתי, ואני לא מתנהג כמוך, אני לא מתפרע. שני ילדים נהרגו במשפחתי, ואני לא מתפרע.
אבל למה אותו אתה לא מוציא? אותו אתה לא מוציא.
תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי ואני תמיד התנהגנו בכבוד הנדרש לאנשים ולמשפחות בוועדות. מעטים מאוד האנשים מתוך המשפחות שניצלו את הכאב שלהם לצרכים פוליטיים, או קיללו את שופטי בית המשפט העליון. האיש הזה הוא אחד מהם, תמיד עושה בעיות ורעש וניצול פוליטי.
לא, לא, אדוני. אדוני, הוא השמיץ פעם אחר פעם, ואני הבלגתי. אף אחד לא יוריד חבר כנסת ערבי כי הוא מדבר בערבית או כי הוא מסתייג. מה עוד שדיברתי על נושא דייגים ופשיעה בחברה הערבית. מי שלא יכול לשמוע אותי, שלא יהיה פה. אני מודיע שלא רק שיהיו עשרה ח"כים ערבים, או מהסיעות הערביות – בכנסת הבאה יהיו 17 כאלה. ואנחנו נעשה הכול כדי שאנשים רציונליים יהיו בשלטון ולא אנשים שמסיתים, וזו התוצאה.
גם לי נהרגו קרובי משפחה בעזה, מתוכם שני ילדים, ואני לא מנצל את זה פוליטית, לא מבקש נקמה.
אני מבקש לעבור למציאות אחרת. דיברתי על הדייגים שביקרנו, סמיר ואני, ביפו. דיברנו על הזכויות שלהם, על הדרישות שלהם. אגב, דייגים יהודים וערבים כאחד. נמשיך לעקוב אחרי הבקשות שלהם, אחרי הדרישות שלהם. זאת זכותם.
הנושא השני הוא נושא הפשיעה שמסלימה. היום נורו ארבע נשים ברמלה, אחת מהן נרצחה באופן מזוויע על ידי בעלה, כשיורים ברחוב. ארבע נשים – זה לא נתפס.
בעל ירה באישה ושלוש נשים נפצעו. נפצעו, אבל זה חמור כשלעצמו.
לא, לא. גבר ירה בארבע נשים. ירה באשתו ורצח אותה.
נהרגו גם צעירים, נהרגו גברים, נהרגו נשים; הרצח בפתח תקווה. המשטרה, הממשלה, השר וגם התקשורת השקיעו מאמצים אדירים ברצח המזוויע בפתח תקווה, של זלקה. ובצדק. אבל כשאתה משווה את היחס לרציחות בחברה הערבית – לא ראש הממשלה, לא השר ההוא, גם לא התקשורת. למשל, לא נתנו הוראה למצוא את הרוצחים בכל מחיר, כמו שהיה במקרה הזה. אני שואל למה. התשובה ברורה, למה – כי מבדילים ומפלים בין חיים לחיים, בין קורבן לקורבן.
ואני אומר, חבר הכנסת מיקי לוי, המשטרה יכולה אם היא רוצה. עובדה, גם פה, במקרה הזה, מצאו את כל המעורבים ועצרו אותם. והיא יכולה למגר את הפשיעה בחברה הערבית, יכולה ועוד איך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
574 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.