קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לשלוח תנחומים לחייל המילואים היקר, שבמסירות נפש גם בגיל 47 יצא פעם נוספת לשירות מילואים. אנחנו שולחים מפה כולנו תנחומים וחיזוקים למשפחתו, לחבריו, לקרוביו.
והינה, אנחנו עוד עסוקים באירוע הנורא, באסון שקרה לנו, בטבח שקרה לפני למעלה משנתיים וחצי באותה שבת שחורה, 7 באוקטובר 2023, היום שבו נרצחו 1,200 אזרחים ישראלים, נחטפו 251 בני אדם; מראות קשים של זוועות שקרו לחלקם גם במסיבת הנובה, גם ביישובי העוטף, חיילים גיבורים, שוטרים גיבורים, באמת מעשים שהדעת לא יכולה לסבול.
לא במקרה אנחנו באירוע המכונן הזה מוצאים הסכמה באמת של קואליציה ואופוזיציה כל כך רחבה פה בבית הזה, שבשנים האחרונות הוא בעיקר בית של מחלוקת, ולא של הסכמה. אנחנו נתמוך בחוק הזה, גם קואליציה, גם אופוזיציה, כך שמחבלי הנוח'בה הארורים יועמדו לדין ונוכל למצות איתם את הדין. זה הדבר החשוב ביותר.
אדוני, אני זוכרת, שבכנסת העשרים-ושלוש, אם אני לא טועה, אתה בירכת אותי כשנבחרתי בפעם הראשונה.
אני ביקשתי מכבודו לברך אותי באותו יום, והמילים שלך מאז הולכות איתי. אתה אמרת לי: רב המשותף בבית הזה על המחלוקת. לצערי, בשנים שחלפו מאז, גם בכנסת העשרים-וארבע וגם בכנסת העשרים-וחמש - -
- - לא חווינו את זה באופן שבו רצינו, כפי שהצגת לי כחברת כנסת צעירה, ואתה ותיק ומנוסה. אבל החוק הזה הוא דוגמה מצוינת לכך שכן אפשר, ושפעמים רבות אכן רב המשותף על המחלוקת. במאמץ של קואליציה ואופוזיציה מביאים פה חוק טוב, שיביא אולי קצת מזור לחלק מהמשפחות שכל כך נפגעו והלוואי ויוכלו להשתקם.
בהזדמנות הזו אני רוצה לציין את קרובי משפחתי עידן הרמן, זיכרונו לברכה, שחגג בנובה, ברח למיגונית ונטבח שם, להוריו אברי ורויטל, שייבדלו לחיים ארוכים, מפלמחים – אני מקווה שהחוק הזה ככה קצת יקל עליכם; לאחותו של אברי, נירה הרמן שרעבי, שבעלה יוסי נחטף בחיים מביתם בבארי ולאחר תקופה קשה מאוד בעזה נרצח שם.
אני חושבת שהחוק הזה באמת יכול להיות אולי התחלה של ריפוי, והמעשה של הכנסת הזו, שלקחה נושא שראינו שחשוב כל כך לעם, הצלחנו בהובלתם של יוזמי החוק, חבר הכנסת שמחה רוטמן וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שיש ביניהם מחלוקת אידיאולוגית עמוקה, אבל כן הצליחו לשבת יחד עם חברי כנסת נוספים בוועדת החוק, חוקה ומשפט ולהגיע לנוסח המוסכם הזה שכולנו נצביע עליו בעד – אני חושבת שזה אולי טיפה מזור לשסע החברתי העמוק שאנחנו מצויים בתוכו. בשונה מכל מיני נאומי פיתות וטיקטוק ועוגות עם חבל תלייה, שרק מעמיקות את המחלוקת בינינו וגם לא יביאו אף אחד לחבל תלייה, זה ברור לכולנו.
אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת מהחקיקה הזו שיעור חשוב לכולנו ולראות איך אנחנו עושים את זה יותר למען עם ישראל כולו. המלחמות שלנו הן מול אויבינו, הן עדיין קורות. גם עכשיו יש חיילים שנלחמים ליד הבית שלי בגבול לבנון. פה בבית הזה אנחנו אולי במקסימום יריבים פוליטיים ולא מעבר.
ואפשר לעשות הרבה מאוד דברים יחד. אז החוק הזה חשוב מעצם היותו חוק שיעסוק בטיפול ומיצוי דין במחבלי הנוח'בות, ובמסר לכולנו, קודם כול בבית הזה אבל גם לעם ישראל בכלל: אפשר להגיע להסכמות ולעשות דברים טובים למען עם ישראל. תודה רבה.
491 מילים של יעל רון בן משה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.